חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן צג · ה
ועפ"י הירו' הנ"ל דגזבר כבעלים עלה בדעתי כעת ליישב קו' הר"ן פ"ק דקידושין וכן הק' הרשב"א ז"ל הביאם הה"מ פ"ט מה' מכירה על הרמז"ל דלגבי פדה מן ההקדש במנה והוקר החפץ אינו נותן אלא מנה וכש"ס קידושין (כ"ט) דאטו הדיוט לאו במי שפרע קאי, ואילו בקנה הגזבר להקדש והוזל חוזר בו וכמתני' דשקלים פ"ד וקשה הא הדיוט במש"פ קאי והה"מ ז"ל כתב שלא מצא תי' מספיק לכן בודאי רשות נתונה לתרץ, ונראה דבס' משנ"ח למשניות מס' שקלים העיר במה דאמרי' אטו הדיוט לאו במש"פ קאי והיינו דאינו ראוי שיהא הקדש במש"פ, והרי בב"מ ע"ד גבי ותיפוק לי' דשליח שוי' מבואר דע"י שליח ליכא מש"פ וא"כ הכ"נ בגזבר שהוא שליח של הקדש וכמו"ש הר"מ בפי"ג מה' מכירה דהגזברין ואפוטרופסין הרי הן כשלוחין וא"כ בכה"ג ליכא מש"פ עיי"ש מ"ש בזה, אך למה שהבאתי מסקנת הירו' דגזבר כבעלים ניחא שפיר:
והנה הדבר מסתבר דאף דנאמר שגזבר כבעלים הוא רק על דבר שהוא כבר ברשות הקדש שקיבל אותו הגזבר תחת רשותו ואחריותו, אבל בקנה הגזבר מהדיוט לצורך ההקדש ודאי כ"ז שלא בא ליד גזבר ובפרט היכי שלא נעשה עוד קנין גמור ומה דאזיל הגזבר למידן דינא עם המוכר הוא רק בתורת שליח של הקדש כדברי הר"מ הנ"ל דגזברין הן כשלוחין וז"ב בסברא ויש גם סמך לזה ממה דקיי"ל דבאתי ליד גזבר ל"מ שאלה כתוס' פסחים (מ"ו.) אע"ג דגם קודם שאתי ליד גזבר בבי גזא דרחמנא איתא עיין ש"ך חו"מ סי' רנ"ה, רק הטעם דאתי ליד גזבר כיון דגזבר כבעלים הוי כתרומה ביד כהן כמבואר בנדרים (נ"ט) דל"מ שאלה, משא"כ קודם דאתי ליד גזבר דאז ל"ה עוד כבעלים ומעתה מיושב היטב קו' הר"ן והרשב"א הנ"ל דשאני גבי קנה מן ההקדש שפיר אמר הש"ס בקידושין אטו הדיוט לאו במש"פ קאי ואינו ראוי שיהי' הקדש במש"פ, משום דגבי דבר שכבר הי' ברשות הקדש הרי הגזבר כבעלים משא"כ בדין קנה הגזבר להקדש והוזל שפיר פסק הר"מ דחוזר בו דלש"ל בזה אטו הדיוט לאו במש"פ קאי משום דבזה שלא בא ליד גזבר עוד וגם שלא נעשה קנין גמור מהיכן בא לו להגזבר שם בעלים ע"ז והוי רק כשליח של הקדש דליתא למש"פ בשליח ועיין כ"מ פ"ט מה' מכירה שם לחלק כה"ג דמה דכסף קונה בהקדש משום ונתן הכסף וקם לו הוא רק בקנה מהקדש ולא בקנה להקדש עיי"ש ובמל"מ, והוא ישוב נפלא לענ"ד: