חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן פה · ו
וחזות קשה לי במה שדנו הפוסקים באומדנא זו אם בס"ת הניחו הבעלים בביהכ"נ ע"מ להקדישו, דאמאי לא נאמר שיש איסור להקדיש ס"ת לפ"מ דאמר בב"ק ע"ט דמכר והקדיש חייב בדו"ה דמה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים ובתוס' שם דקבה"ב הוי כמכרו להדיוט ורק בקדוה"ג ל"ה כמכר משום דהשתא נמי נקרא תורא דראובן, ואף דבירו' פ' מרובה ה"ד גבי הפודה כלכלה מידי גזבר מהו שתיטבל למעשר ומתיב מגנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר כמה דאת אמר המקדיש אינו כמוכר דכוותי' הפודה אינו כלוקח מבואר בשי' הירושלמי דאפי' קבה"ב אינו כמכר, באמת הירושלמי חולק עם הש"ס דילן וא"כ לדידן דהקדש כמכר יהי' איסור להקדיש ס"ת דהוי כמוכר ס"ת שאסור, ועיין ס' נתיבות לשבת אע"ז סי' א' בהא דמוכרין ס"ת לישא אשה דה"ה אשה יכולה למכור כדי שתנשא כיון דבלא"ה מכניסתו לבעל ובעל בנכסי אשתו לוקח הוי ועיין ס' כנ"ר סי' י"ב שהעיר דתלי' באיבעי' בגיטין (מ"ד) בן בבל שנשא אשה בא"י והכניסה לו עבדים כו' עכ"פ סברת הנת"ל שיש בנשואי אשה גדר אי' מכירת ס"ת מטעם דבעל לוקח הוי וא"כ הכ"נ למה דקיי"ל דהקדש כלוקח יהי' איסור להקדיש ס"ת, וכעי"ז אמר בירו' נדרים פ"ה ה"ה דקידש אשה בס"ת אפי' של יחיד אינה מקודשת ומשום דקידושין הוי כמכר וע' חת"ס חו"מ סי' קמ"ג ובקונטרס משמרת להבית סי' ה' סעי' י"ז מה שכתבתי בדברי הירושלמי, ועיין מג"א סי' קנ"ג סקכ"ד דשי' הריב"ש ליתן ס"ת במתנה מותר רק למקום קרוב דאי לאו דעביד ליה נייח נפשי' ל"ה יהיב מתנה והוי כמכר להפוסקים דמותר למכור ס"ת של יחיד משא"כ למקום רחוק אסור במתנה והמג"א הביא מתוס' מגילה כ"ו דאגורי ומשכוני משל רבים לרבים דליכא הורדה מותר ומשל רבים ליחיד אסור ודעת הפוסקים דאפי' משל רבים ליחיד נמי מותר אם השוכר נוהג בה קדושה, אבל שי' הב"ח דאגורי ומשכוני אפי' משל רבים לרבים אסור ומנהג העולם שמשכירים ס"ת שסומכין על המג"א דבליכא הורדה מקדושה מותר, עכ"פ מבואר בדברי הריב"ש וב"י שהביא המג"א דלמי שאסור למכור ס"ת אסור ג"כ במתנה כדאמר במגילה (כ"ו) דמתנה כמכר ולפי"ז הכ"נ לדידן דהקדש כמכר יהי' אסור להקדיש ס"ת והיא הערה חדתא: