חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן פה · ה
ומעתה תפול סברת כ"ת לחלק בין איש לאשה דז"א דכיון דעכ"פ באיש אמרי' שלא הקדיש הס"ת יהי' מטעם סברת התו"ח שלא לבטל מ"ע דכתבו לכם או מאיזה טעם שיהי' עכ"פ כיון שכבר המנהג לתת ס"ת בשאלה לבהכ"נ שוב הוי ס"ת לכ"ע מדברים העשויין להשאיל ולהשכיר ושוב ממילא גם באשה הדין כן שאין הציבור יכולין להחזיק כדין הגמ' בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר שאין המחזיק יכול לטעון לקוח הוא בידי ודוק, תדע דהכי הוא דאל"כ לסברת התוח הו"ל לחלק דרק בס"ת שכתב לו לשמו אם הניחו בביהכ"נ לא יוכלו הציבור להחזיק בו משום האומדנא שלא נתן להקדיש כדי שלא יבטל מ"ע דכתבו לכם, משא"כ בס"ת שהניחו לו אבותיו או שקנה מאחר דבלאה"כ לא קיים מצות כתיבת ס"ת נאמר דבמה שהניחו בביהכ"נ הרי הקדישו לחלוטין ולא מצינו בש"ע ובפוסקים שום חילוק בזה, אע"כ דבאמת אין חילוק דבכל גווני יכולים הבעלים להוציאו מהקדש ומשום דס"ת הוי מדברים העשויין להשאיל ולהשכיר: