חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן פ · ז
והשתא באופן שנסתלקו ראיות המהר"ם שיק אמינא לענ"ד ראי' להיפוך דמכי חזר העור וכיסה א"צ למול מה"ת והוא מפורש לענ"ד במכלתא פ' בא בכתוב ומלת אותו אז יאכל בו להביא את שנתקיימה בו מצות מילה אפי' שעה אחת אפי' שחזר הבשר וחפה העטרה אינו מעכבו לאכול בפסח ולא בתרומה ע"ז נמנו רבותינו בלוד ואמרו אינו חוצץ עכ"ל, הרי דאפי' בשר הערלה שחזר אחר שעה אחת שנימול כהלכתו א"צ למול מה"ת, דמה"ט אוכל בפסח ותרומה והכא ודאי לא איירי כ"א בבשר הערלה שחזר ולא בבשר המסורבל כמשמעות הלשון, וגם דבבשר המסורבל לא ס"ד כלל שיהי' חוצץ רק דאיירי בבשר ערלה שחזר וחפה ואפי' נדבק בגיד סד"א שחוצץ קמ"ל דאינו חוצץ והיא ראי' גדולה ועצומה:
ואיבעית אימא סברא במ"ש המהר"ם שיק דמשום שהי' עומד לחזור איגל"מ למפרע שלא נימול כראוי וכ"ת הביא מתשובת הרב הגאון אבד"ק פראבוזנא נ"י שכתב לפלפל בזה משום דלא קי"ל כר"ש בכל העומד כו' הנה אי משום הא י"ל עפימ"ש הח"ס ביו"ד סי' רנ"ו גבי דיו שנתאדמה דהיכי שעומד לכך בלי מעשה לכאו' אמרי' כל העומד וכ"ה בח"ס אע"ז סי' י"ז בדין פצו"ד שכבר הי' עומד לינטל מחמת חולי וראיתי בחק"י אע"ז סי' ג' שהקשה ע"ז מהא דירקות שסופן לייבש תוך ז' דהסוכה פסולה רק דרבנן והפוסלים מה"ת הוא רק מטעם סוכה שא"ר לשבעה וכבר כתבתי במק"א דבמחכת"ה אשתמיטתי' ש"ס מפורש (עירובין ק') אלא ע"כ נעשית צילתה מרובה מחמתה ופירש"י דהא רואין הוא דקאמר ולא שקילנא מינה מידי עכ"ל מבואר דמשום רואין כאילו ניטל הוא רק בכח ולא בפועל שעי"ז לא יהי' צילתה מרובה והכ"נ בירקות שסופן לייבש נהי דאמרי' רואין מטעם כל העומד אכתי צילתה מרובה הוא ודוק אבל לשאר דברים יתכן שפיר סברת הח"ס דבעומד להיות ממילא לכ"ע אמרי' כל העומד ועיין סוכה (ל"ג) אדומות כשחורות דמי ופירש"י דסופן לשחר כשיתיבשו ופסחים (פ"ד) בגידין שסופן להקשות וברכות (ל"ו) שמואל אמר קורא שהנ"ב הואיל וסופו להקשות וב"ק (י"ז) בתר מעיקרא אזלינן וכהנה דמיונות הרבה בש"ס, והכ"נ י"ל משום שסוף בשר הערלה להיות דבק ממילא איגלמ"ל שלא נימול כראוי, אבל מטעם אחר י"ל דל"ה זה עומד לחזור ולידבק שהרי אם הי' עושה העצה של המשנה להיות כורך עליו סמרטוט לא הי' חוזר ועוד שהרי במתני' דמקואות פ"י ה"ה בידות הכלים שהן ארוכות ועתיד לקצצן אליבא דת"ק מטביל עד מקום מדה דמה שעומד לקצוץ כקצוץ דמי וא"צ טבילה וא"כ הכ"נ לגבי בשר הערלה אדרבה אמרי' דהוי עומד ליחתך משום מצות מילה ועיין תוס' חולין (ע"ג) ד"ה חבורי אוכלים ובמתני' פי"ב דכלאים דבגד תפור בכלאים אינו חיבור להזאה משום האיסור ובתוס' עירובין (ל"א) לגבי בונין בחול דחשיב עומד לתלוש ורשב"א קידושין (נ"א) בלחמי תודה בהקדיש חציו דהוי כפרוסה וא"כ הכא דאדרבה אמרי' שבשר הערלה עומד ליפרד ואיך א"כ תזיל בתר איפכא לומר דכיון שחזר אח"כ וכיסה את העטרה משום זה איגל"מ שהי' עומד לידבק ודמיון לזה מ"ש הש"ך ביו"ד סי' נ"ה דלגבי אבר המדולדל לש"ל אי' דבוק דהוא תרתי דסתרי וא"כ נראה גם מצד הסברא דאף שחזר עור הערלה וכיסה העטרה לא נאמר בזה כל העומד וא"צ למול מה"ת: