חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן פ
ב"ה א' צו תרצ"א.
שוכט"ס לכבוד ידידי הרב הגאון החריף ובקי כש"ת מו"ה אלכסנדר קטן נ"י אבד"ק זלאזיטץ יע"א [כעת הוא מחו' חותן בני הה"ג נ"י]:
ע"ד השאלה בתינוק בן ח' חדשים שנמשך העור ונדבק היטב סביב החוט הגבוה עד שאין נראה כלל החריץ והחוט אפי' בשעת קישוי וכפי דברי המוהל ברור אצלו שהי' נימול כהלכתו שהי' החריץ והחוט מגולים יען שלשה ימים אחר המילה נקרא לבית הנימול מחמת שחזר העור לכסות את החוט ע"כ תקנו ונתקו למעלה כדין שיהיו מגולים החריץ והחוט רק זאת ספק אצלו אולי לא חתך כל עור הערלה רק מקצת ותיקן השאר ע"י פריעה:
א
הנה לכאו' לפי המבואר בש"ע סי' רס"ד דבנימול כהלכתו וגם עתה נראה שליש העטרה לדברי התה"ד א"צ למולו שנית ולאו דוקא שליש העטרה רק אפי' מקצת עטרה וכמו"ש הח"ס סי' רמ"ח וא"כ לפי שיטת חכם הספרדי שהובא בב"י וש"ך שם דכל הבשר שבראש האבר נקרא עטרה הרי גם הבשר שבראש האבר נראה בשעת קישוי ואף ששיטת הבכו"ש (שבת קל"ז) אינו כן רק דהחוט הגבוה לבד הוא שנקרא עטרה מ"מ כתב בשו"ת ב"ש סי' קט"ו דבכה"ג שכבר נימול כהלכתו דעכ"פ הוי רק דרבנן שוב הוי סד"ר ובשו"ת אדב"ע באבני זכרון כתב לתמוה ע"ד הבכו"ש וכת"ה האריך ג"כ למעניתו בזה בטו"ט והביא משו"ת אמרי יושר ח"ב סי' כ' מהרש"ם ח"א סי' כ"ז ואבני מר בזה:
ב
אמנם דא עקא עפ"י שו"ת מהר"ם שיק סי' רמ"ה שיצא לדון בדבר החדש דדוקא בקטן המסורבל בבשר שזה מכסה את העטרה בכה"ג רק מדרבנן צריך לתקן ואם נראה שליש העטרה סגי וכלשון המשנה שבת (קל"ז) אם הי' בעל בשר מתקנו מפני מראית עין ובגמ' דאמר שמואל קטן המסורבל בבשר כו' אבל כשחזר העור למקומו וכיסה את העטרה הוי כלא נימול כלל וצריך למוהלו מה"ת ובשו"ת מהרש"ם ואמרי יושר הנ"ל קיימו לראיות המהר"ם שיק והחזיקו בשיטתו להחמיר בכה"ג היכי דאפשר א"כ לפי"ז גם בנ"ד כן:
ג
והנה כעין חידוש הנ"ל כתב הט"ז סי' רס"ד דהיכי שלא נימול רק שנולד מהול ואח"כ נתכסה העטרה שיהי' צריך למולו מה"ת והשאג"א סי' נ"ה הק' ע"ז מיבמות (ע"א) גבי זכרים דאיתנהו בשעת אכילה וליתנייהו בשעת עשי' דמשכחת בכה"ג, גם ביבמות (ע"ב) דמותיב לר"ה כי לימא כתנאי אי משוך דרבנן וקשה דהו"ל לאוקמי בכה"ג דהוי משוך מה"ת ולפי"ז לכאו' הני תיובתי של השאג"א הדרו ג"כ על חידושו של המהר"ם שיק דלוקמי בכה"ג במשוך שלא ע"י בשר דהוי מה"ת אבל כבר הרגיש בזה המהר"ם שיק עצמו שם ברמז ולתרץ דכה"ג גם בשעת עשי' הי' כערל וכן לא הי' נקרא כה"ג משוך דזה ערלתו דמעיקרא והיינו משום דמה דאמרי' דצריך למולו שנית מה"ת הוא משום דאיגל"מ שלא נימול כראוי שהרי הי' עומד לחזור ולכסות העטרה א"כ גם בשעת עשי' לא הי' נימול וכן אין עליו שם משוך וכמו"ש כן גם במהרש"ם מדנפשי':
ד
אמנם נחזי בעיקר ראיית המהר"ם שיק, ראי' האחת (משבת קל"ג) דאין עושין בשבת חלוק לכתחילה ופירש"י לדחוק למטה שלא יחזור העור לכסות את הגיד ואס"ד דגם בחזר וכיסה אין כאן ערלה מה"ת איך ס"ד לחלל שבת ע"ז וכתב באמרי יושר לדחות הראי' מלבד שנראה בכוונת רש"י לא מטעם דל"ה מילה רק דסכנתא הוא כשחוזר העור ומכסה את מקום הנימול ועוד שהרי החשש שיחזור העור ויכסה עכצ"ל שהוא על עור הפריעה דאי על העור החיתוך הרי בידו לחתוך כל העור כדין שלא יהי' מה לחזור ולגבי עור הפריעה כתב במהר"ם שיק עצמו בתשו' שני' בסי' רמ"ו דא"צ למול מה"ת עכ"ד:
ה
והנה לא הי' נצרך להקשות משום זה שבידו לחתוך כל העור רק דכבר כתב החכ"א והפ"ת בשם חמו"ד דלא סגי לחתוך מקצת הערלה והשאר יעשה ע"י הפריעה רק דצריך לחתוך כל בשר הערלה ובח"ס סי' רמ"ח ובד"ח ח"ב כתבו דסגי שיהי' נמול ע"י הפריעה אבל מלשון פירש"י שבת קל"ז ד"ה אם הי' בעל בשר כו' לאחר שחתך הערלה כולה נראה דס"ל דצריך לחתוך כל בשר הערלה וכן הוא לשון פירש"י שבת (קל"ג:) גבי ציצין המעכבין את המילה עיי"ש ובמהר"ם שיק הנ"ל בזה, וא"כ לשי' רש"י עצמו הא דצריך חלוק שלא יחזור העור על כרחו הכוונה על עור הפריעה דוקא ובזה א"צ למולו מה"ת לתשו' שני' של המהר"ם שיק ועל כרחו כוונת רש"י רק משום סכנתא כנ"ל:
ו
ובראי' הב' מדלא נקטו במשנה וברייתא (שבת קל"ז) רק בבעל בשר משום מראית עין ולא קמ"ל רבותא טפי כשעור החיתוך חזר למעלה וכיסה העטרה וראי' זו תפס באמרי יושר לעיקר ולענ"ד שגבה להבין מה זו ראי' שהרי במשנה זו דאם הי' בעל בשר מתקנו מפני מראית עין שפירש"י מתקנו באזמל וכתב בנקה"כ דגם רש"י ס"ל כהר"מ דבנראה מהול מתקנו לעור שחזר בלא חיתוך כ"א שידחוק העור לאחורו רק דרש"י מפרש המשנה דמיירי בשעת מילה אם נראה כאילו אותו בשר חופה את הגיד מתקנו ומשפע באזמל אותו עובי ולפי"ז אין ראי' כלל מה דלא נקט במשנה כשעור החיתוך חזר למעלה כיון דהמשנה לא איירי כלל בחזר אחר שנימול רק דבשעת מילה נכסה הגיד בבעל בשר וממילא ניחא ג"כ בגמ' דנקט שמואל קטן המסורבל בבשר אע"ג דשמואל איירי בדין חזר אחר שנימול מ"מ מכיון שהעמיד שמואל דבריו על המשנה אם הי' בעל בשר נקט גם איהו מסורבל בבשר:
ועוד דהרי במתני' (לעיל קל"ג) תנינן ואין עושין לה חלוק לכתחלה אבל כורך עלי' סמרטוט ופירש"י כדי שלא יחזור העור לכסות את הגיד וא"כ בין אם הכוונה שלא יחזור חתוך בשר הערלה או שלא יחזור עור הפריעה כנ"ל עכ"פ שעושין תקנה שלא יחזור ויכסה את הגיד וא"כ לכך שפיר לא נקט שמואל בדין חזר העור אחר שנימול כיון שעושין תקנה לזה שלא יחזור ומלתא דלא שכיחא הוא שיחזור וז"פ:
ז
והשתא באופן שנסתלקו ראיות המהר"ם שיק אמינא לענ"ד ראי' להיפוך דמכי חזר העור וכיסה א"צ למול מה"ת והוא מפורש לענ"ד במכלתא פ' בא בכתוב ומלת אותו אז יאכל בו להביא את שנתקיימה בו מצות מילה אפי' שעה אחת אפי' שחזר הבשר וחפה העטרה אינו מעכבו לאכול בפסח ולא בתרומה ע"ז נמנו רבותינו בלוד ואמרו אינו חוצץ עכ"ל, הרי דאפי' בשר הערלה שחזר אחר שעה אחת שנימול כהלכתו א"צ למול מה"ת, דמה"ט אוכל בפסח ותרומה והכא ודאי לא איירי כ"א בבשר הערלה שחזר ולא בבשר המסורבל כמשמעות הלשון, וגם דבבשר המסורבל לא ס"ד כלל שיהי' חוצץ רק דאיירי בבשר ערלה שחזר וחפה ואפי' נדבק בגיד סד"א שחוצץ קמ"ל דאינו חוצץ והיא ראי' גדולה ועצומה:
ואיבעית אימא סברא במ"ש המהר"ם שיק דמשום שהי' עומד לחזור איגל"מ למפרע שלא נימול כראוי וכ"ת הביא מתשובת הרב הגאון אבד"ק פראבוזנא נ"י שכתב לפלפל בזה משום דלא קי"ל כר"ש בכל העומד כו' הנה אי משום הא י"ל עפימ"ש הח"ס ביו"ד סי' רנ"ו גבי דיו שנתאדמה דהיכי שעומד לכך בלי מעשה לכאו' אמרי' כל העומד וכ"ה בח"ס אע"ז סי' י"ז בדין פצו"ד שכבר הי' עומד לינטל מחמת חולי וראיתי בחק"י אע"ז סי' ג' שהקשה ע"ז מהא דירקות שסופן לייבש תוך ז' דהסוכה פסולה רק דרבנן והפוסלים מה"ת הוא רק מטעם סוכה שא"ר לשבעה וכבר כתבתי במק"א דבמחכת"ה אשתמיטתי' ש"ס מפורש (עירובין ק') אלא ע"כ נעשית צילתה מרובה מחמתה ופירש"י דהא רואין הוא דקאמר ולא שקילנא מינה מידי עכ"ל מבואר דמשום רואין כאילו ניטל הוא רק בכח ולא בפועל שעי"ז לא יהי' צילתה מרובה והכ"נ בירקות שסופן לייבש נהי דאמרי' רואין מטעם כל העומד אכתי צילתה מרובה הוא ודוק אבל לשאר דברים יתכן שפיר סברת הח"ס דבעומד להיות ממילא לכ"ע אמרי' כל העומד ועיין סוכה (ל"ג) אדומות כשחורות דמי ופירש"י דסופן לשחר כשיתיבשו ופסחים (פ"ד) בגידין שסופן להקשות וברכות (ל"ו) שמואל אמר קורא שהנ"ב הואיל וסופו להקשות וב"ק (י"ז) בתר מעיקרא אזלינן וכהנה דמיונות הרבה בש"ס, והכ"נ י"ל משום שסוף בשר הערלה להיות דבק ממילא איגלמ"ל שלא נימול כראוי, אבל מטעם אחר י"ל דל"ה זה עומד לחזור ולידבק שהרי אם הי' עושה העצה של המשנה להיות כורך עליו סמרטוט לא הי' חוזר ועוד שהרי במתני' דמקואות פ"י ה"ה בידות הכלים שהן ארוכות ועתיד לקצצן אליבא דת"ק מטביל עד מקום מדה דמה שעומד לקצוץ כקצוץ דמי וא"צ טבילה וא"כ הכ"נ לגבי בשר הערלה אדרבה אמרי' דהוי עומד ליחתך משום מצות מילה ועיין תוס' חולין (ע"ג) ד"ה חבורי אוכלים ובמתני' פי"ב דכלאים דבגד תפור בכלאים אינו חיבור להזאה משום האיסור ובתוס' עירובין (ל"א) לגבי בונין בחול דחשיב עומד לתלוש ורשב"א קידושין (נ"א) בלחמי תודה בהקדיש חציו דהוי כפרוסה וא"כ הכא דאדרבה אמרי' שבשר הערלה עומד ליפרד ואיך א"כ תזיל בתר איפכא לומר דכיון שחזר אח"כ וכיסה את העטרה משום זה איגל"מ שהי' עומד לידבק ודמיון לזה מ"ש הש"ך ביו"ד סי' נ"ה דלגבי אבר המדולדל לש"ל אי' דבוק דהוא תרתי דסתרי וא"כ נראה גם מצד הסברא דאף שחזר עור הערלה וכיסה העטרה לא נאמר בזה כל העומד וא"צ למול מה"ת:
ט
איברא דלכאו' הרי במתני' דמקואות הנ"ל פליגי אי עומד לקצץ כקצוץ דמי וא"כ אדרבה עפ"י סברא זו יש לשדות נרגא בראייתי לעיל מן המכלתא שהרי ידוע שי' הרמב"ן הובא בב"י יו"ד סי' רס"ח דגר שטבל קודם שמל מהני בדיעבד גם ביבמות (מ"ו) ס"ל לר' יהושע דגר שטבל ולא מל הר"ז גר וא"כ ש"מ דהערלה ל"ה עומד ליחתך ע"י המצוה דאל"כ איך יועיל הטבילה קודם המילה הא הערלה חוצץ ועיין שו"ת הר"ב ח"ב סי' ק"ל שהעיר כן שיהי' הערלה חוצץ וא"כ דל"ה עומד ליחתך שוב הדרא סברת המהר"ם שיק דבחזר וכיסה אמרי' דאדרבה הי' עומד לחזור ולידבק, ולפי"ז אין ראי' מן המכלתא משום דמה דתני במכלתא דחזר וחפה אוכל בפסח ותרומה אזלא לשיטתה בסיומא דמלתא שם דאמר נמנו רבותנו בלוד ואמרו אינו חוצץ משמע דדוקא התם שכבר נימול כהלכתו אלא שחזר וחפה את העטרה בכה"ג ל"ה חציצה אבל בלא מל כלל באמת חוצץ משום שהערלה עומד לקצץ וא"כ דשיטת המכלתא דמקרי עומד לקצץ לכך שפיר תני ג"כ דאוכל בפסח ותרומה ולא אמרי' אגל"מ שהי' עומד לחזור ולחפות משום דהוא תרתי דסתרי כנ"ל ודוק:
י
אבל באמת ז"א דא"כ תמוה שי' הרמב"ן הנ"ל דמהני בדיעבד טבילה קודם המילה שהוא נגד המבואר במכלתא וראיתי בס' מצפ"א ח"ב סי' ל"ה שהעיר כן אך נראה דל"ק כלל דלא אתי המכלתא למעוטי דבלא מל כלל שיהי' חוצץ רק דאדרבה בזה פשיטא לן דאינו חוצץ דהוי גוף אחד רק דאשמעינן רבותא בנתקיימה לו מצות מילה שעה אחת שכבר הי' נפרד בשר הערלה דל"ה עוד כגוף אחד סד"א בחזר וחפה שיהי' חוצץ קמ"ל דאינו חוצץ:
יא
ויש להסביר דהנה בקו' התוס' חולין (ע"א) לגבי ידות הכלים שעתיד לקוצצן שהקשו דלהוי חציצה והר"ש תי' דבכלים ל"ב ראוי לביאת מים אבל המרדכי פ"ב דשבועות ובאו"ז ה' נדה תי' משום דבלוע הוי והתוס' שלא ניחא להו לתרץ כן משום דבלוע ל"ש כ"א בבע"ח כמבואר במתני' דכלים (פ"ט מ"ה) ועיין מ"פ יו"ד סי' קצ"ח בזה ולפי"ז הא תינח לגבי ידות הכלים משא"כ הכא לגבי גר שטבל שפיר אין הערלה חוצץ אף שעומד לקצוץ משום דבאדם שפיר הוי בלוע לכ"ע וע"כ פשיטא להמכלתא דבלא נימול כלל אינו חוצץ רק במל שכבר הי' מגולה וחזר וחפה סד"א שחוצץ דלא מקרי יותר בלוע קמ"ל שאינו חוצץ ונכון מאוד, ומעתה שהעלינו דלכ"ע אין הערלה חוצץ בטבילה ומשום דבלוע הוי אבל מ"מ מקרי עומד לקצץ א"כ נסתיימה ראייתי מהמפורש במכלתא דאפי' בחזר עור הערלה וחפה א"צ למול מה"ת וגם הסברא הנ"ל קיימת דכיון שעומד לקצץ א"א לומר דבר והיפוכו שאגל"מ שהי' עומד לחזור ולדבק ודוק ונראה שהדבר מפורש במהרי"ל סוף ה' מילה העתיקו בנקה"כ מעשה בנער בן שנה ששבה עור הפריעה למקומה בהיכי שקצת העטרה מגולה א"צ למולו שנית עיי"ש:
יב
והנה בשו"ת ב"ש סי' קט"ו כתב מפורש דאף בנדבק היטב ל"ה אלא מדרבנן וכ"ת הביא ג"כ מסידור הגאון יעבץ וסידור הגאון מליסא ז"ל ושו"ת בי"צ שכ"כ גם מה שבשו"ת אמרי יושר הנ"ל רצה לנעוץ חידושו של המהר"ם שיק בדברי הכ"מ פ"ב מה' מילה שכתב והא דאינו מעכב מה"ת היינו בבעל בשר אבל באינו בעל בשר בהדיא אמר ואינו אוכל בתרומה דמשמע מה"ת עכ"ל שלכאו' אין פירוש לדברים רק שיהי' הכוונה בנימול כהלכתו וחזר אח"כ וחפה את העטרה דבכה"ג צריך למול מה"ת, הנה מלבד שהגאון המחבר שם כתב לסתור פי' זה בלאה"כ הלא הכ"מ כתב זה אמתני' דשבת (קל"ז) הנ"ל אם הי' בעל בשר מתקנו משום מראית עין שהוא מקורו של הר"מ שם לדעתו וכבר כתבתי דלפי פירש"י איירי המשנה בשעת מילה וא"כ אין לדייק ממתני' בזה:
יג
וגם במהר"ם שיק עצמו סיים דכל זה אם העור של ערלה או של פריעה חזר למעלה כמו שהי' מעיקרא אבל אם העור שחזר קצותיו נשארו מתחתיו רק שנעשה העור דלמטה מדולדל ורפוי ועי"ז חפה מקצת העטרה נראה דהוי בכלל קטן מסורבל, ונראה סברתו דרק בחזר הכל למקומו הראשון אמרי' שאגל"מ שהי' עומד לכך וכה"ג דאמר בשבת (ל"א) אליבא דר' יוסי דבעי סותר ע"מ לבנות במקומו דוקא משא"כ בכה"ג שעור הערלה לא נמשך עד למעלה כמקדם לש"ל דאגל"מ שהי' המילה ע"י לחזור ולכסות ע"י כל העומד כיון דהוי שלא במקומו, א"כ בנ"ד עפי"ד המוהל שכנראה לא חתך כל בשר הערלה רק מקצת והשאר ע"י פריעה ועכ"ז לפי ציור השאלה לא חזר ונמשך העור עד למעלה לכסות את הבשר שבחוט העטרה רק שהגיע העור לכסות את החוט הגבוה א"כ הרי לא שב למקומו הראשון ובכה"ג גם למהר"ם שיק א"צ למולו כ"א משום מראית עין ובכה"ג שנראה מקצת מן העטרה א"צ כלום, זה הנלע"ד, אך מפני שאני כותב בנחיצה רבה מטרדת הימים בלא עיון הראוי ומפני שיש בדברי קצת נטי' מדברי הגאונים המחברים בספריהם הנ"ל לכן למעשה מה טוב אם ירצה לצרף עוד רב מובהק לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא רק אפי' אם כ"ת בעצמו ישים עיון בדברי וימצאם נכונים למרכז ההלכה, וכאשר גם הרב הגאון מפראבוזנא כבר השיב להקל בזה יוכל לצרף גם דעתי העני' עפ"י שיוכיחו הדברים הכתובים כאן:
יד
בשולי המכתב יש לי להעיר במ"ש האו"ז הגדול ה' מילה הביאו במהרש"ם ח"א סי' כ"ז דאם משך הערלה בידים צריך למול מדרבנן אפי' אם נראה מהול כשמתקשה, וק"ל מירושלמי פ' הערל דפליגי במשנה שאינו אוכל בתרומה מ"ד משום קנס ומ"ד גזירה גזרו, מה נפק מן ביניהון משך לו אחר ערלה או שנמשכה מאילי' אין תומר קנס אין כאן קנס כו' מבואר דלמ"ד משום קנס הא דאר"ה ביבמות (ע"ב) דמשוך אין אוכל בתרומה היינו רק במשך עצמו בידים והרי מבואר התם דרק בלא נראה מהול הוא שצריך למול כדאמר שם ומדבריהם גזרו עליו מפני שנראה כערל וכן הר"מ בפ"ז מה' תרומות הי' כתב שצריך למול עד שיראה מהול וכן הוא בגמ' דשבת (קל"ז) לגבי קטן המסורבל בבשר דדוקא באינו נראה מהול צריך למולו ולדברי האו"ז הרי בכה"ג דאמר ר"ה שאינו אוכל בתרומה אליבא דמ"ד בירושלמי דאיירי על כרחו במשך בידים א"כ אפי' בנראה מהול הי' צריך למולו וצ"ע:
טו
גם ק"ל עפי"ד הירושלמי הנ"ל ביבמות שם דפריך לר"ה מדתניא דמשוך ונולד כשהוא מהול אוכל בתרומה, ולהך מ"ד בירושלמי משום קנס מאי מקשה דלמא ברייתא במשוך מאליו שע"כ תני לה ביחד עם טומטום ונולד מהול שהוא דבר הבא מאליו לכך שפיר תני שאוכל בתרומה דליכא משום קנס וצ"ע. כן ראיתי בשו"ת מהרש"ם ח"ה סי' י"ט דלמ"ש הר"מ בפיה"מ אבות פ"ג במושך ערלתו היינו מפר ברית דנקט ר"א המודעי שם וא"כ מוכח מסנהדרין (צ"ט) דיש בו כרת. ולפי"ז צ"ל הא דיבמות (ע"ב.) דמשוך דרבנן היינו באינו מושך במתכוון אבל במתניתין חייב כרת לרבי והתוס' יבמות (ע"ב) לא ס"ל כפיה"מ ור"י בזה תוס' יבמות (ט'.) ד"ה מה ע"ז עיי"ש ובמחכת"ה אשתמיטתי' ירוש' הנ"ל דפליגי בזה אי משוך דרבנן איירי במשך בידים: והנני בזה ידידו דו"ש.