חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן פ · ו
ובראי' הב' מדלא נקטו במשנה וברייתא (שבת קל"ז) רק בבעל בשר משום מראית עין ולא קמ"ל רבותא טפי כשעור החיתוך חזר למעלה וכיסה העטרה וראי' זו תפס באמרי יושר לעיקר ולענ"ד שגבה להבין מה זו ראי' שהרי במשנה זו דאם הי' בעל בשר מתקנו מפני מראית עין שפירש"י מתקנו באזמל וכתב בנקה"כ דגם רש"י ס"ל כהר"מ דבנראה מהול מתקנו לעור שחזר בלא חיתוך כ"א שידחוק העור לאחורו רק דרש"י מפרש המשנה דמיירי בשעת מילה אם נראה כאילו אותו בשר חופה את הגיד מתקנו ומשפע באזמל אותו עובי ולפי"ז אין ראי' כלל מה דלא נקט במשנה כשעור החיתוך חזר למעלה כיון דהמשנה לא איירי כלל בחזר אחר שנימול רק דבשעת מילה נכסה הגיד בבעל בשר וממילא ניחא ג"כ בגמ' דנקט שמואל קטן המסורבל בבשר אע"ג דשמואל איירי בדין חזר אחר שנימול מ"מ מכיון שהעמיד שמואל דבריו על המשנה אם הי' בעל בשר נקט גם איהו מסורבל בבשר:
ועוד דהרי במתני' (לעיל קל"ג) תנינן ואין עושין לה חלוק לכתחלה אבל כורך עלי' סמרטוט ופירש"י כדי שלא יחזור העור לכסות את הגיד וא"כ בין אם הכוונה שלא יחזור חתוך בשר הערלה או שלא יחזור עור הפריעה כנ"ל עכ"פ שעושין תקנה שלא יחזור ויכסה את הגיד וא"כ לכך שפיר לא נקט שמואל בדין חזר העור אחר שנימול כיון שעושין תקנה לזה שלא יחזור ומלתא דלא שכיחא הוא שיחזור וז"פ: