חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן עו · יא
אמנם נלע"ד שיש להוכיח כטעם הר"ן והמרדכי ז"ל, הנה בב"מ י' דאמר וא"ת משנתינו דאמר תנה לי ולא אמר זכה לי הק' בתוס' דבפ"ק דגיטין אמר ר' יוחנן גופי' כל האומר תנו כאומר זכי, ונ"ל לתרץ דכבר הבאתי קו' הרא"ש דלמה במתנה ל"ה תן כזכי הא גם במתנה אמר בגיטין (נ') דאי לאו דעביד לי' נייח נפשי' כו' ותי' דרגילות היא כ"פ שנותן לקרובו או אוהבו בלא נייח נפשי' וכמו דאמר במגילה (כ"ו) דמה"ט הו"ל כזביני, וא"כ לפי"ז מתורץ קו' התוס' כמין חומר דהתם בגיטין שאמר תנו מנה לפלוני שפיר אמר ר"י כל האומר תנו כאומר זכי משום דעביד לי' המקבל נייח נפשי' הוי כחוב שיש לו זכות בהמתנה לכך הוי תן כזכי והא תינח שהלשון תן היא דיבור של הנותן גמרינן דודאי קעביד לי' המקבל נייח נפשי' להנותן משא"כ הכא בב"מ דהמקבל אמר תנה לי דבדידי' ליכא אומד זה שהרי המקבל לא יבצר ממנו לבקש מתנה גם מאיש זר וא"כ ל"ה כחוב שיהי' לו זכות בהמתנה לכך בעי לשון מבורר שיאמר זכה לי דוקא ומיושב היטב קו' התוס' כפתור ופרח: