חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן סו · ה
ובזה יש לתרץ ג"כ קו' התוס' נדה (י"ח:) ד"ה למעוטי רוב דר' יהודה שהק' הניחא ללישנא דמפרש טעמא דר"י משום דרוב חתיכות של ד' מיני דמים הן אלא ללישנא אחרינא דטעמא דר"י משום דא"א לפה"ק בלא דם ואמר התם לר' יהושע דאמר א"א לפה"ק בלא דם מביאה קרבן ונאכל, א"כ טמא ודאי ושורפין עליו את התרומה, א"כ מאי אתי ר' יוחנן למעוטי בג' דברים שהלכו בו חכמים אחה"ר ועשאו כודאי עכ"ק, ולהנ"ל י"ל דאמת היא דמה דא"א לפה"ק בלא דמים הוי כודאי אף לשי' הראב"ד דהוא רק משום דרוב דמים טמאים מ"מ רוב זה הוי כודאי וכמו שהוכיח הראב"ד מדברי ר' יהושע דאמר דמביאה קרבן ונאכל, אבל הרי בהא דא"א לפה"ק בלא דם הרי אנו צריכין לבא עוד לרוב אחר דרוב דמים באין בהרגשה, ורוב זה ל"ה כודאי ואין שורפין עליו את התרומה, והא דאמר ר' יהושע לקמן (ד' כ"א) דמשום א"א לפה"ק בלא דם מביאה קרבן ונאכל התם הא אמר זה לגבי קשתה שנים ולשלישי הפילה, ובכה"ג ליתא עוד למיעוט דשלא בהרגשה דסגי בראי' ראשונה בהרגשה כנ"ל, משא"כ היכי דאיכא מיעוט שלא בהרגשה לא מהני הא דא"א לפה"ק בלא דם שיהי' הקרבן נאכל ושפיר אמר הש"ס למעוטי דר' יהודה, אבל הראב"ד ז"ל יפה הוכיח דרוב דמים טמאים הוי ודאי מהא דא' ר' יהושע דמביאה קרבן ונאכל אע"ג דהתם שאני שקשתה שנים הנה זה אהני רק לגבי מיעוט דשלא בהרגשה ולא לגבי מיעוט דדם טהור ושפיר הוכיח הראב"ד ז"ל דרוב דמים טמאים הוי ודאי ודוק היטב: