אור ברסלב
חזון נחום סימן סו

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן סו

סימן סה

ב"ה א' ויק"פ תרפ"ח.

שלום להרב החריף ובקי טובא מו"ה יוסף מרדכי בלום נ"י כעת הרב הה"ג אבד"ק גאליגורי:

ראיתי דבריך טובים להשכיל בפלפול הלכה, בדבר השאלה בנוגע לה' נדה בנשים שנבדקו ע"י הרופא בכלי הבטה ואח"כ בדקו א"ע ומצאו מראה טהורה מה דינם אם צריכות לישב ז"נ משום א"א לפה"ק בלא דם:

א

הנה הבאת משו"ת רע"א סי' קנ"ח דלמ"ש הראב"ד בס' בעה"נ ראי' דרוב דמים באשה טמאים דאשכחן דסמיך רבנן עלי' לקולא, דבנדה (כ"א) תניא קשתה שנים ולשלישי הפילה כו' ר' יהושע אומר מביאה קרבן ונאכל שא"א לפה"ק בלא דם, ואמאי לא חיישינן לדם טהור אע"כ דרוב דמים טמאים, והרז"ה השיג ע"ז די"ל דכך הקבלה דא"א לפה"ק בלא דם טמא וכתב הגרע"א ז"ל דנפ"מ גדול לדינא בנפתח הקבר וראתה דם טהור דלהראב"ד טהורה כיון דהדם טהור לפנינו מהכ"ת ניחוש דראתה עוד דם טמא כו', ולפי"ז בנ"ד שראתה האשה אחר הבדיקה בשפופרת מראה טהורה תלי' בשי' הראב"ד והרז"ה ז"ל, והנה שם מייתי ראי' לשי' הראב"ד מהא דב"ק (י"א) דאמר רבא לחוש חוששת מראשון והרי רבא גופי' ס"ל בנדה (ס"ו) דא"א לפה"ק בלא דם, א"כ בלאה"כ בראשון טמאה רק דנפ"מ אם ראתה עם השליא דם טהור ומצאתי גם בב"מ ליו"ד שתי' כן:

ב

ואמנם לענ"ד צ"ע טובא בשיטת הפוסקים שהרי כמו קו' זו בשי' רבא כבר מצינו בתוס' נדה (ל"ז) דאמר רבא לידה אינה סותרת ועולה הקשו בתוס' הא רבא גופי' אית לי' לקמן (ס"ו) דא"א לפה"ק בלא דם, ותי' דהכא אליבא דר' מרינוס קאמר וסבר דאפשר לפה"ק בלא דם, והשתא עדיפא הו"ל לתרץ דהכא מיירי שראתה דם טהור עם הלידה, גם הר"ן והרמב"ן ז"ל תירצו לקו' התוס' כשי' הרמז"ל דכל יולדת אפי' ילדה בלא קישוי, הדם שהיא רואה דם קישוי מקרי ושיטתם ג"כ דדם קישוי לא די דמיסתר לא סתר אבל הוא ג"כ עולה שלא כשי' רש"י עיין ס"ט סי' קצ"ד סק"ב וסק"ד באריכות, עכ"פ לא עלה על דעת אחד מהראשונים ז"ל לתרץ בפשיטות דהכא מיירי שראתה דם טהור, וע"כ דס"ל דגם בכה"ג אמרי' א"א לפה"ק בלא דם טמא:

ג

וחוץ לדבריהם רחש לבי בישוב קו' התוס' אלו גם בישוב קו' הגרע"א הנ"ל מב"ק (י"א) דהנה באמת מצינו סתירה בגמ' בשיטת רבא, דבנדה (ס"ו) אמרי' דאדברי' רבא לרב שמואל ודרש קשתה שני ימים ולשלישי הפילה תשב שבעה נקיים קסבר אין קישוי לנפלים וא"א לפה"ק בלא דם, ואילו בכריתות (י') אמר רב אשי רבא מתרץ לה ביום מ' ליצירת זכר וביום שמונים ליצירת נקבה וקמ"ל דאפשר בפה"ק בלא דם, ועיין תוס' שם בשם השאלתות ובב"י יו"ד סי' קפ"ח שהשאלתות מחלק משום זה דבלא נגמר הולד אפשר לפה"ק בלא דם:

ונלע"ד ע"ד הפלפול הנה במ"ש הראב"ד ז"ל בהא דא"א לפה"ק בלא דם דלא חיישינן לדם טהור משום דרוב דמים טמאים כנ"ל לכאו' יש להעיר ממ"ש בחי' הר"ן בהא דנדה (נ"ח) בבשרה עד שתרגיש בבשרה ואכתי מבעי' לי' בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה ומשני תרתי ש"מ, דר"ל דכיון שידעינן עד שתרגיש בבשרה ממילא שמעינן למעט בשפיר או בחתיכה משום דאין זה הרגשת דם אלא הרגשת שפיר או חתיכה, ובשו"ת שב יעקב כתב ג"כ באשה שראתה ע"י ליחה לבינה מרובה זה מקרי שלא בהרגשה דתלינן ההרגשה בליחה, ובס"ט סי' ק"צ השיג על הר"ן והשב"י דכולה חדא הרגשה היא, ועיין בב"מ סי' קפ"ח וחת"ס סי' קע"א כתבו להצדיק דבריהם, ובשו"ת מהר"י אשכנזי סי' ל"ז כתב לתלות זאת בשיטת הפוסקים במהות ההרגשה דאם נאמר דהרגשה היא פתיחת המקור א"כ מאי בכך שיצא ממנה חתיכה או ליחה עכ"פ הרי נפתח מקורה הרי יצא הדם בפתיחת המקור ודאי דטמאה מדאו', אכן אי נימא דהרגשה היא זיבת דבר לח אז יש מקום לומר דמה שהרגישה היא ממה שיצא ממנה מן הטהור כמו החתיכה או הליחה ושמא האודם יצא שלא בהרגשה עיי"ש שהאריך, אך הנה הר"מ רפ"ט מה' א"ב כתב ואם לא הרגישה ומצאה דם לפנינו בפרוזדר הר"ז בחזקת שבא בהרגשה, ובשו"ת זכרון יוסף הביאו הס"ט סי' ק"צ כתב דהיינו לפי שרוב דם הבא מן המקור בהרגשה אתיא, א"כ ממילא בדינו של השב"י אין לתלות ההרגשה בליחה לחודא או בהחתיכה משום דגם הדם ודאי בא בהרגשה דאזלינן בתר רובא, אך לפי"ז תיקשי בדברי הראב"ד בהא דא"א לפה"ק בלא דם שהוא משום רוב דמים טמאים, וקשה שהרי איכא תרי מיעוטי, מיעוט דם טהור ומיעוט שבא הדם שלא בהרגשה ותלינן ההרגשה במה שהפילה בפה"ק ונודע מ"ש הר"ן חולין (ס"ד) לגבי ביצים הנקחים מעכו"ם דמצרפינן תרי מיעוטי, ועיין ברכות (נ"ג) מיעוטא לכשפים ומיעוטא לגמר את הכלים אשתכח רובא דלאו לריחא עביד, וא"כ הכ"נ דאיכא תרי מיעוטי ובצירוף חזקת כשרות, אך שי' שאר פוסקים דלא כהר"ן ולא מצרפינן תרי מיעוטי לרוב, ועיין ס"ט סי' קצ"ד ס"ק כ"ו בסוגי' דש"ס ב"ק (י"א) שהוכיח כן, ועיין א"ר או"ח סי' רי"ז סק"ח ואבני זכרון בשו"ת אדב"ע יו"ד סי' ה' א"כ אתי' שפיר הא דא"א לפה"ק בלא דם כשי' הראב"ד ז"ל:

ד

וכיון דאתאן לזה מתורץ היטב סתירת הש"ס בשיטת רבא, דמה דבכריתות (י') אמר רבא דאפשר לפה"ק בלא דם, י"ל דהיינו משום דאיהו ס"ל דמצטרפין תרי מיעוטי לרוב והכא איכא מיעוט שהי' דם טהור ומיעוט שבא הדם שלא בהרגשה, משא"כ בנדה (ס"ו) גבי קשתה שנים שפיר אמר רבא גופי' דא"א לפה"ק בלא דם, דהרי בנדה (נ"ב:) אמר ב' ימים וחלוק א' מהו דתימא כה"ג מביאה קרבן ונאכל, ופירש"י דודאי זבה היא וכתב בס"ט סי' ק"צ סק"צ דשי' רש"י היא דדוקא ראי' ראשונה בעי' בהרגשה ואח"כ אפי' חזי' שאר ראיות שלא בהרגשה מצטרפין ונעשית זבה גדולה דהא עיקר קרא בבשרה דבעי' שתרגיש בנדה כתיב רק דילפינן זבה מזובה ודרשינן דומיא דנדה ראי' ראשונה דוקא עיי"ש, ולפי"ז גם הכא בנדה (ס"ו) גבי קשתה שני ימים ולשלישית הפילה דס"ל אין קישוי לנפלים ממילא שפיר קאמר ג"כ דא"א לפה"ק בלא דם כיון דליכא צירוף מיעוטא דבא שלא בהרגשה כיון דכבר ראתה שני פעמים הראשונים בהרגשה ודוק, ומתורץ ג"כ קו' הגרע"א הנ"ל בב"ק (י"א) דהתם ס"ל לרבא שפיר דאפשר לפה"ק בלא דם כשיטתי' בכריתות כיון דאיכא תרי מיעוטי:

ה

ובזה יש לתרץ ג"כ קו' התוס' נדה (י"ח:) ד"ה למעוטי רוב דר' יהודה שהק' הניחא ללישנא דמפרש טעמא דר"י משום דרוב חתיכות של ד' מיני דמים הן אלא ללישנא אחרינא דטעמא דר"י משום דא"א לפה"ק בלא דם ואמר התם לר' יהושע דאמר א"א לפה"ק בלא דם מביאה קרבן ונאכל, א"כ טמא ודאי ושורפין עליו את התרומה, א"כ מאי אתי ר' יוחנן למעוטי בג' דברים שהלכו בו חכמים אחה"ר ועשאו כודאי עכ"ק, ולהנ"ל י"ל דאמת היא דמה דא"א לפה"ק בלא דמים הוי כודאי אף לשי' הראב"ד דהוא רק משום דרוב דמים טמאים מ"מ רוב זה הוי כודאי וכמו שהוכיח הראב"ד מדברי ר' יהושע דאמר דמביאה קרבן ונאכל, אבל הרי בהא דא"א לפה"ק בלא דם הרי אנו צריכין לבא עוד לרוב אחר דרוב דמים באין בהרגשה, ורוב זה ל"ה כודאי ואין שורפין עליו את התרומה, והא דאמר ר' יהושע לקמן (ד' כ"א) דמשום א"א לפה"ק בלא דם מביאה קרבן ונאכל התם הא אמר זה לגבי קשתה שנים ולשלישי הפילה, ובכה"ג ליתא עוד למיעוט דשלא בהרגשה דסגי בראי' ראשונה בהרגשה כנ"ל, משא"כ היכי דאיכא מיעוט שלא בהרגשה לא מהני הא דא"א לפה"ק בלא דם שיהי' הקרבן נאכל ושפיר אמר הש"ס למעוטי דר' יהודה, אבל הראב"ד ז"ל יפה הוכיח דרוב דמים טמאים הוי ודאי מהא דא' ר' יהושע דמביאה קרבן ונאכל אע"ג דהתם שאני שקשתה שנים הנה זה אהני רק לגבי מיעוט דשלא בהרגשה ולא לגבי מיעוט דדם טהור ושפיר הוכיח הראב"ד ז"ל דרוב דמים טמאים הוי ודאי ודוק היטב:

ו

וראיתי בבי"צ ח"ב סי' י"ד שהקשה לדברי הראב"ד דאמאי אמר ר' יהושע מביאה קרבן ונאכל אף דרוב דמים טמאים, מ"מ הא ר' יהושע ס"ל בבכורות (כ') ובתוס' שם דאמרי' סמיך מיעוטא לחזקה והכ"נ איכא חזקת כשרות וכתב שהיא קו' גדולה והאריך בפלפול ע"ז, ולענ"ד הקו' מעיקרא ליתא שהרי התוס' נדה (י"ז) ד"ה אחה"ר כתבו דג' דברים שהלכו בו אחה"ר היינו אפי' היכי דאיכא חזקה כנגד הרוב ומפורש ג"כ בגמ' למעוטי אינך רובא דאיכא חזקה בהדה, וכבר הבאתי דברי התוס' שם ד"ה למעוטי דהא דא"א לפה"ק בלא דם לא נתמעט מהנך ג' דברים, גם הרז"ה הקשה על הראב"ד הנ"ל דא"כ ליחשב זה בדין הג' דברים שהלכו אחה"ר ותי' בס"ט סוס"י קפ"ח משום דרוב זה עדיפא יותר, א"כ מכש"כ דלא מהני בזה חזקה נגד הרוב, וא"כ מה זה שהקשה הבי"צ דנימא סמיך מיעוטא לחזקה בהא, גם מה שתי' הבי"צ דר' יהושע יסבור מקור מקומו טמא ואיכא חזקת טומאה דאפי' בדם טהור טמאה טומאת ערב מטומאת מקור, צ"ע דהחו"ד סי' קצ"ו כתב דבדם טהור ליכא טומאת מקור דאל"כ דם טהור יסתור בזיבה, ומפורש בר"מ פ"א מה' מו"מ דדם ירוק טהור ובא"מ תשו' כ"ג הק' על דברי הר"מ מנדה (מ"א) במקור שהזיע שני טיפי מרגליות, אבל בשו"ת ב"א יו"ד סי' נ' כתב לחלק דשאני בזיעה שמתעגל ויוצא ואיכא משום משקה דזב וזבה, אבל דם טהור לית בי' טומאת מקור ולא דמי לדם מכה דהוי דם חללים:

ז

כתבת להעיר בשי' הראב"ד בהא דא"ר יהושע מביאה קרבן ונאכל הקשה הרש"ש שם (ד' י"ח) דר"י גופי' סבר בכריתות (י"ט) דבעינן שידע במאי חטא והכא אינה יודעת אי משום לידה או משום זיבה, ותי' כיון דודאי ראתה לא אתי ספק לידה ומוציא מדי ודאי זיבה, והשתא לדברי הראב"ד דמשכחת לפה"ק בדם טהור א"כ סמוך מיעוטא דדם טהור לספק לידה שוב הוי פלגא ופלגא והדק"ו הרש"ש אמאי נאכל עכ"ד, אבל להאמור ז"א משום דהרוב דמים טמאים הוי כודאי כמו שכתב הראב"ד עצמו והוא בכלל הג' דברים שהלכו אחר הרוב דלא אמרי' סמוך מיעוטא לפלגא, ועוד דהמיעוט של דמים טהורים אינו מסייע כלל לפלגא דלידה ובכה"ג ל"א סמוך מיעוטא:

ח

גם מה שהבאת מס' טל תורה בנדה שם שתי' לקו' הרש"ש וכתב דלק"מ שהרי טעמא דר"י הוא מקרא אשר חטא בה עד שידע במאי חטא והרי מהאי קרא ילפינן נמי דמתעסק פטור, ולפימ"ש בשו"ת רע"א ובתור"ע משניות פ"ב דשבועות דבקרבן עולה ויורד מתעסק חייב מדחייב בביאת מקדש על העלם מקדש, ה"ה דל"ב בעו"י שידע במאי חטא, והערת דבכריתות (ז') מבואר דאף בקרבן עו"י בעי' ידיעה, לא ידענא מאי קאמרת דרק שידע במאי חטא חידש דל"ב בקרבן עו"י, אבל ידיעה שחטא אין לו ענין לזה, אמנם אני תמה על הגאון ז"ל בחידוש הנ"ל שכתב לדבר פשוט וכמדומה דבמחכ"ג אישתמיטתי' דברי הר"מ בפי"א מה' שגגות ה"ב שכתב וז"ל ואח"כ נכנס למקדש או אכל קודש ונודע לו באיזה אב נטמא כו' מפורש כמו"ש הלח"מ שם דאע"ג דידיעה בתחלה לא בעינן באיזה אב נטמא מ"מ בידיעה בסוף בעינן שידע באיזה אב נטמא כדאמר בכריתות (י"ט) לגבי חלב ונותר, ועיין ח"ס שבועות (י"ח) מה שתירץ לקו' הלח"מ מנדה (כ"ח) דאמר עולא דלר"ע דל"ב ידיעה בתחלה הכ"נ בטומטום שראו לובן ואודם כאחד חייב על ביאת מקדש עיי"ש, ובלאה"כ יש לתרץ ע"פ המבואר בירושלמי פ"ב דשבועות דאוקימתא דעולא נדחה ובמה"פ כתב דגם הש"ס ס"ל הכי לפי האמת עיי"ש, ולפלא לי על הגאון בעל ט"ת בגודל בקיאותו שלא הרגיש בכל זה:

ט

ולהלכה כבר כתבו באחרונים להתיר אפי' בספק אם יצא דם טהור, משום דל"ה ודאי אם נפתח הקבר ע"י כלי ההבטה ואיכא כמה ספיקות שמא לא נפתח ושמא כשי' הר"מ דאפשר לפה"ק בלא דם ושמא יצא דם טהור ושמא כשי' התוס' והר"מ דמה דאמרי' שאין דרכה של אשה לראות בשפופרת אין זה כשי' הטור משום שאין דרך לראות בזה הענין שהשפופרת בתוך מקור דמי' רק הטעם משום הפסק השפופרת בין הדם לבשר החיצון א"כ בכה"ג שהי' פה"ק ע"י השפופרת ג"כ אין טומאה, עיין בס' ברכת משה אריכות בזה, ושם בסי' כ"ד תשובה מכ"ג אאמו"ר רשכב"ה זצ"ל שהסכים עמו להתירא גם בבי"צ יו"ד סי' י"ד ובס' גי"ד בקו"א להתיר ויצאו הדברים בטהרה: בברכת התורה.

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה