אור ברסלב
חזון נחום סימן סה

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן סה

סימן סד

ב"ה כ"א ניסן תרס"ח

שוכט"ס לכבוד ידנ"פ הרב הגאון הגדול פאר הדור כקש"ת מוהר"ש ענגיל שליט"א אבד"ק ראדימישלא:

אורו עיני לקראת מחזה נפלאה ספרו היקר שו"ת מהר"ש ונתמלא ביתי אורה זו תורה למשיב נפש הי' לו דבריו היקרים המלאים חריפות ובקיאות נפלא אין חקר ברכת אוהב עליו תבא כי יאריך ד' ימיו ושנותיו בנעימים יחזקהו לשלימות הבריאות וחדות רוח וברך חילו גם הלאה להפיק מעינותיו חוצה להגדיל תורה ולהאדירה שיתענגו מטובו שוחרי תושי' עד ביאת ינון כיה"ר:

א

והאמנם אין עתותי כעת בידי לעיין הרבה ולפלפל בנוגע לספרו לא אמנע להציע לפני כ"ג אשר עוררו רעיוני בהעברת עין בתשו' ב' מ"ש לפלפל בקו' הגר"ז אלסקר על הרמ"א יו"ד סי' קפ"ה דאם שמשה שלא בשעת וסתה ומצאה דם אע"פ שלא בדקה קודם תשמיש א"צ כפרה מקורו מש"ס שבועות (ד' י"ח) דקאמר אי שלא בשעת וסתה אתניסה אניס היא, והקשה הגר"ז מנדה (י"ב) דבעי ר"ה אשה מהו שתבדק כדי לחייב את בעלה חטאת:

ועלה בלבי לישב דכבר הקשה בנוב"ת סי' צ"ו בהא דא"ד שם דהרי בעי מיני' אשה מהו שתבדק לחייב בעלה אשם תלוי והרי במתני' (ד' י"ב) לא תני אשם תלוי משום דבעינן חתיכה אחת משתי חתיכות כדאמרי' בגמ' שם וא"כ לא משכחת א"ת כלל:

אך הנה בברייתא תנא וחייבים אשם תלוי ואמרי' בכריתות (י"ז) דאתי כר' אליעזר דל"ב חתיכה אחת מב' חתיכות, וא"כ אתיא בעיא דר"א מר"ה אליבא דר' אליעזר וכן אפי' ללישנא קמא דבעי דר"א בר"ה הוא שתבדק לחייב בעלה חטאת נראה דהוא רק אליבא דר"א דכבר הקשה בסד"ט לפי"ד הרמב"ם ז"ל בה' שגגות דבא על אשתו והרי היא נדה חייב חטאת משום דהו"ל לשאלה וכתב הלח"מ דס"ל להרמב"ם דלולא טעמא דהו"ל לשאלה הי' פטור לכאורה משום דס"ל דאף באשתו נדה מקרי עשה מצוה, וגם ס"ל דהיכי דל"ה לשאלה הוה כזמנו בהול, לפי"ז מאי מבעי' לי' לר"א מר"ה מהו שתבדק לחייב בעלה חטאת הא באשתו נדה הוה תמיד טבד"מ ופטור עכ"ל, אבל הוא הדבר דכל האיבעי' הוא אליבא דר"א ור"א ס"ל טבד"מ חייב, ומשא"כ בש"ס שבועות דפריך אכניסה אנוס הוא ולא פריך מטעם דהוי טעה בד"מ משום דטעם טב"מ דפטור הוא ג"כ משום דאנוס הוא א"כ עדיפא מקשה דאנוס הוא:

והנה במרכבת המשנה להרמב"ם ה' שגגות העיר דבר חדש דר"א דס"ל במתני' דתרומות (פ"ח) בהאשה שהיתה אוכלת בחבורה ובאו ואמרו לה מת בעליך או גרשך דחייבת קרן וחומש ע"כ דס"ל דגם באונס איכא חיוב קרבן ותירץ בזה קושית התוס' פסחים (ע"ג) בהא דאמר הש"ס אי לר"א חטאת נמי מחייב והרי הוא אונס, אך ר"א ע"כ ס"ל דבאונס נמי מחייב קרבן, ולפי"ז מתורץ היטב קושית הגר"ז על הרמ"א וש"ס שבועות משום דבעי' דר"א מר"ה ע"כ דאתיא אליבא דר"א כנ"ל דאל"כ בלאה"כ פטור משום טבד"מ ומשום דבעינן חתיכה א' מב' חתיכות ולר"א לשיטתו גם באונס איכא חיוב קרבן ומתורץ היטב, והיא הערה גדולה לפענ"ד:

ב

עוד י"ל דהנה במ"ש הרמב"ם והרא"ש אי הצנועות בודקות א"ע נראה דכבר נודע מ"ש הש"ס בחולין (קל"ד) דבאיסור כרת לא אזלינן בתר חזקה, ומבואר כן בירושלמי פסחים הביאו הפרמ"ג לה' טריפות אבל הנה המפורשים הקשו על זה מהא דנדה (ט"ו) דהבאים ממדה"י נשותיהם הם בחזקת טהרה ומהא דאמרי' דכל לבעלה ל"צ בדיקה הרי דאפי' באי' כרת אזלינן בתר חזקה ומהא דיבמות (קי"ט) דאמר רבא מ"ל איסור לאו מ"ל איסור כרת, עכ"פ מבואר דאם נאמר דבאי' כרת לא אזלינן בתר חזקה בודאי מחוייבות לבדוק א"ע ואפי' אי אזלינן בתר חזקה גם באי' כרת מ"מ אי רק מחלקינן בין אי' לאו לאי' כרת, שוב י"ל דלגבי איסור נדה שהיא בכרת עכ"פ היא מדת צניעות לבדוק א"ע ואינו דומה לכל איסור לאו דמוקמינן אחזקה וליכא גם זהירות וצניעות, והנה ביבמות (פ"ב) אמר רבה רישא אי' לאו סיפא אי' כרת ומקשה והא רבא הוא דאמר מה לי אי' לאו מה לי אי' כרת, עיין נוב"ק או"ח סי' פ"א בגי' הש"ס כן, וא"כ מתורץ קו' הרז"ה דשפיר אתי' בעי' דר"א לר"ה דס"ל כרבה ברי' דמחלק בין אי' לאו לאי' כרת דלדידי' הצנועות בודקות א"כ ל"ה אונס ודוק: ידידו דושכגת"ה בכבוד והוקרה רבה.

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה