אור ברסלב
חזון נחום סימן סד

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן סד

סימן סג

ב"ה ח"י אדר עם

שוכט"ס לכ' ידנ"פ הרב הגאון החסיד מובהק ומפורסם כש"ת מו"ה שמואל אהרן מיללער נ"י אבד"ק לאבאווא:

הגיעני יקרתו שמחתי בשלומו ושלום תורתו דברי חן, ולמען רצונו היקר לי למרות הטרדות העמוסים עלי לרוב בימים אלו אפנה מעט בעיון לכתוב על אתר יורני ד':

בדבר המשפט שראובן לוה ברבית מאיש חפשי בלי היתר עסקא ושמעון הי' ערב שאח"כ הוכרח לשלם הרבית כל חודש אחר שהעני ראובן וכעת תובע מראובן חזרה הרבית ששלם בעדו והלוה מעכב משום אי' רבית ומה שלוה אז ברבית הי' אז סכנת נפשות וכת"ה כתב דעת תורה בחכמה וטוב טעם ודרש לשמוע חו"ד בזה:

א

הנה בטור סי' ק"ע הביא דעת הר"י קרקוזא דהיכי שלא קיבל הנכרי עליו שלא לתבוע לערב תחלה ונעשה לו ערב ופורע בשבילו צריך לשלם לו כל ההפסד דדוקא לכתחלה הוא דאסור אבל דיעבד ישלם לו כל ההפסד כיון דמחמתי' הוא פסיד וכתב הטור ע"ז ואינו נראה דכיון דיש צד איסור למה נחייבנו לפרוע באיסור ודאי כל הפסד שיבא לו מכחו כמו מאונסו או כיו"ב צריך לשלם אבל לא נאמר לו תן רבית עכ"ל, ובט"ז הקשה דצריך להבין דעת הר"י קרקוזא למה הקיל כיון דבגמ' אמרו איהו דקא שקיל מיני' רביתא מי יאמר דעל לכתחלה קאי לשון זה, ותי' הט"ז דס"ל דהכא ל"ה רק אבק רבית משום דהוי צד אחד ברבית דאפשר שהלוה עצמו יפרע לעכו"ם והכא דקא פסיד מחמתי' הוי כאלו בעלמא כבר נתן לו האבק רבית דלא מפקינן, אמנם בט"ז עצמו סק"א הק' ע"ז וגם במה שכתב הרמ"א כאן דהוי רק אבק רבית והרי הכי איתא בב"מ ע"א ת"ר אל תקח מאתו נשך ותרבית אבל אתה נעשה לו ערב ופריך ערב דמאן אילימא ערב לישראל והא תנא אלו עוברין בל"ת כו' אלא לנכרי וכיון דדינא דנכרי דאזיל בתר ערב איהו ניהו דשקיל מיני' רביתא כו' ומאי פריך הרי לא התירה ברייתא להיות ערב אלא מד"ת שהרי יליף לה מפסוק וא"ר אינו אלא דרבנן וכן הק' בשו"ת מ"ב והריב"ש סוס"י ש"ה:

ב

והנ"ל לחומר הנושא בישוב קו' זו הנה במה דס"ל להר"י קרקוזא והרמ"א ז"ל דל"ה כאן אלא אבק רבית מ"ש הט"ז בטעמו של דבר משום דהוי צד אחד ברבית דאפשר שהלוה עצמו יפרע להעכו"ם ולא יהי' שום איסור מן לוה לערב יש לעיין קצת לפמ"ש התוס' ב"מ ס"ג דלא חשיב צד אחד ברבית אלא דבר שיש ביד מלוה או לוה לעשות צד א' שלא יהא רבית ולא דמי לסאה בסאה שתלוי בשער לפי"ז הכא ל"ה כ"כ בידו של ערב דשמא לא יהי' ביד הלוה לשלם ולא דמי להא דב"מ (ס"ג) דא"ל לכשתרצה למוכרם לא תמכור אלא לי דהוי צד א' ברבית דביד הלוה שלא ירצה למוכרה לעולם כפירש"י משא"כ בזה ל"ה בידו וכת"ה הביא ג"כ מס' חדרי תורה שתמה על הט"ז וכתב דאין זה צד א' ברבית ואין הס' תח"י ואפשר כתב שם מטעם הנ"ל וי"ל עפ"ד התוס' ב"מ (ס"ט) ד"ה אמר דבשכיח טובא אקילו רבנן בצד אחד ברבית אפי' במקום שאין בידו וצ"ע:

אבל בירורן של דברים נראים דמה"ט הוי כאן רק אבק רבית דרבנן משום המפורש בדברי הר"י קרקוזא עצמן דעל הלוה לשלם לערב מה שפרע בשבילו דמחמתי' הוא פסיד וא"כ הרי כל איסור רבית דשייך בערב הוא רק משום דנכרי אזיל בתר ערב איהו דשקיל מיני' רביתא כגמ' דב"מ הנ"ל והיינו משום דהלוה שמשלם אח"כ לערב מה שפרע רבית הוא דמשלם אבל מכיון דאמרי' דמה שמשלם הלוה להערב הוא רק מה דפסיד מחמתי' מאונסו ממילא ליכא כאן רבית דאו' ומ"מ לכתחלה אסור להיות ערב כיון שנצמח מחמת הלואה שנתחייב הלוה ונפסד, וראיתי באנ"ז ה' רבית שכתב כעי"ז וסמך לזה משו"ת הרשב"א סי' תרנ"א בענין רבית דבי ר' חייא ורבית מאוחרת אע"ג דל"ה אגר נטר מ"מ כיון דמחמת הלואה נתחייב אסור לכתחלה וזה ג"כ טעמו של הר"י קרקוזא דלכתחלה אסור להיות ערב אבל אם פרע הערב צריך הלוה לשלם לו דמה שפסיד מחמתו הוא משלם וכאן דל"ה רק רבית דרבנן הוי כאן כאילו כבר שילם הלוה להערב האבק רבית דלא מפקינן וכדברי הט"ז הנ"ל, הוא הנראה בטעמו של הר"י קרקוזא והרמ"א מה דל"ה רק אבק רבית:

ואמנם מה שנאמר דמה שהלוה משלם לערב ל"ה רבית רק דמשלם מה דמחמתי' קפסיד, נראה דיתכן רק באופן שיש על הלוה חיוב מן הדין לשלם הפסדו דכה"ג דאמר בע"ז (נ"ט) בנכרי דנסכי לחמרא דישראל בכוונה שרי לי' למשקל דמי' מהאי נכרי מ"ט מיקלא קליי' והיינו דשקיל רק דמי הפסידו ובש"ך סי' קל"ב סק"ב הביא מהרשב"א דאפי' בשוגג דפטור מלשלם מותר ליקח דמיו דמ"מ הזיקו אבל בריטב"א ע"ז שם מבואר דדוקא היכי שחייב מן הדין איכא היתרא דדמי הזיקו קשקיל ולא היכי דפטור מן הדין ועיין בישע"י שהביאו לפי"ז הכ"נ לש"ל דמשלם הלוה לערב מה דמחמתי' קפסיד רק היכי שיש על הלוה חיוב מן הדין לשלם הפסידו:

והנה כל חיוב התשלומין משום הפסידו דערב נראה שהוא רק מדינא דגרמי (דמטעם אחר ליכא לחייבו דאי משום שנהנה הלוה שהצילו מן ההפסד כמו בפורע חובו לעכו"ם שלא מדעתו המבואר בחו"מ סי' קכ"ח או משום שאמר לו ערביני המבואר בסי' קכ"ט אין לחייבו כאן דאסור לשלם לו דהוי רבית ורק דחיוב התשלומין הוא רק משום פסידא שנפסד הערב על ידו חיוב זה הוא רק מדינא דגרמי] כמו במראה דינר לשלחני בסי' ש"ו ועיין נה"מ סי' קכ"ט סק"ב וכ"כ בס' המדע כאן, וידוע ג"כ דעת הרמב"ן דדינא דגרמי הוא דאו' אבל הש"ך סי' שפ"ו הוכיח בראיות דדינא דגרמי הוא דרבנן:

היוצא מהאמור דמה דבערב ל"ה רק אבק רבית עי"ז דהלוה משלם לערב רק מה דמחמתי' קפסיד הוא רק לאחר שדנו רבנן דינא דגרמי ומחויב לשלם לו הפסידו דאז שייך לומר דמשלם רק הפסידו כה"ג דגמ' ע"ז (נ"ט) הנ"ל דדמי הפסידו קשקיל, ומעתה לפי"ז מיושב היטב קו' המ"ב הט"ז והריב"ש הנ"ל דמאי פריך בגמ' דב"מ ע"א איהו דשקיל מיני' רביתא והרי התם אקרא קאי ומה"ת ל"ה רבית, ולהאמור ניחא שפיר דאדרבה כיון דאקרא קאי הרי קודם שדנו רבנן דינא דגרמי ודאי הוי רבית דאו' כיון דלש"ל דמשלם לו מה דמחמתי' קפסיד שהרי פטור מה"ת על הפסידו ורק אחר דדנו דינא דגרמי דרבנן יצא מאי' רבית דאו' ונעשה אבק רבית דמה שמשלם הוא רק דמחמתי' קפסיד ומיושב דברי הר"י קורקוזא והרמ"א ז"ל כפתור ופרח:

ג

וכה ראיתי בבית מאיר ליו"ד סי' ק"ע ע"ד קו' המ"ב והט"ז הנ"ל כתב שאינו יודע מה הרעש הגדול הזה דהא בלא זה אף אי נימא דלא כהרמ"א רק דהוי ר"ק אכתי מה מקשה הש"ס וכיון דדינא בעכו"ם דאזיל בתר ערבא כו', ומאי הקושי' על התורה מן דינא דעכו"ם דנשתנה בכל זמן אע"כ דעיקר הקו' על לשון הברייתא דקתני אבל אתה נעשה לו ערב דמשמע דדינא אתי לאשמעינן בזמן ההוא וע"ז קאי הקושי' דהא עכ"פ אסור הוא מדרבנן בזמן הברייתא מכח דיניהם ומסולק קו' האחרונים מעל הרמ"א עכתו"ד, וגם בס' המדע כתב עד"ז עיי"ש:

ד

איברא דמה שכתב מהכרח הקו' דאיך מותיב הש"ס אדין תורה מדינא דעכו"ם לכאו' י"ל שאין הכרח שהרי דינא דעכו"ם דאזיל בתר ערבא לא נתחדש בזמן מן הזמנים שהרי הוא סברא וסוגי' דעלמא דבערב רצה מזה גובה רצה מזה גובה ואדרבה שע"י התורה נתחדשה הלכה שאין נפרעין מן הערב תחלה וא"כ שפיר אתי' קו' הש"ס גם אדין תורה שאמרה אבל אתה נעשה לו ערב והרי דינא דנכרי דאזיל בתר ערב איהו ניהו דשקיל מיני' רביתא והיינו דפריך מדינא דנכרי שלא נשתנה מימי קדם עד היום רק שי"ל דזה ניחא לשי' רש"י דאפי' ביכול לגבות מן הלוה כמו מן הערב אסור אבל לשי' הרשב"א דאסור רק בשלוף דוץ וא"כ קו' הש"ס הוא דדינא דנכרי דאזיל בתר ערבא דוקא שאינו יכול לגבות מלוה כלל וזה ל"ה סוגי' דעלמא רק חידוש שנתחדש מדינא דנכרי בזמן מן הזמנים א"כ הדרא הקו' דאיך מותיב מדיניהם אדין תורה. אבל חוץ לזה הרי מצינו ג"כ לפעמים שהכתוב נסמך על מנהג וידיעת בני נח מקדם כדדריש בשבת (פ"ה) מאי דכתיב לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים מאי גבלו ראשונים אמר שמואל בר נחמני אר"י דכתיב אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ שהיו בקיאין בישובה של ארץ ופירש"י ומי הם ראשונים אמוריים וחויים שהיו בקיאין בכך כדאשכחן בבני שעיר עיי"ש, וא"כ הכ"נ אין תימה מה דאקשי הש"ס אדין תורה מאשר גבלו ראשונים מבני נח ולא נשתנה דינם דאזיל בתר ערבא ועיין ג"כ תוס' זבחים (ו':) ד"ה וליקו במה דלא מקשה הש"ס התם דאטו מי לימא לי' לקרא דמשתעי ע"י לב ב"ד מתנה והכ"נ אין פלא דמשתעי קרא ע"י מנהג ודינא דבני נח מקדם דמשום דיניהם דאזיל בתר ערבא אי אפשר שהכתוב יתיר להיות ערב לנכרי ודוק:

רק אפי' בלא הכרח קו' הנ"ל שפיר איתא לתירוצו של הב"מ די"ל דהש"ס מקשה רק על לשון הברייתא בזמן ההוא ובאמת ל"ה בערב כ"א רבית דרבנן כדברי הרמ"א ומהר"י קרקוזא וא"כ אחר שהב"ח הביאו בט"ז פסק כהר"י קרקוזא וכת"ה הביא בשם ס' שער הרוחה [לא אדע מי מחברו] שהכריע כן דלא כהרמ"א והט"ז א"כ גם בנ"ד אחר שכבר פרע הערב להמלוה מאונס חייב הלוה לשלם לו מה דמחמתי' קא פסיד, ואף דהר"י קרקוזא איירי רק בלוה מעכו"ם ולא בלוה מישראל וראיתי ג"כ בס' דרכי תשובה לסי' ק"ע שהביא מס' פני יוסף בשער הרוחה שנסתפק כן בשיטת הר"י קרקוזא אם הוא ג"כ בלוה ישראל מישראל, ואמנם לפי מה שבבית מאיר הנ"ל כתב ראי' להרמ"א דהוי רק א"ר מדאמר בגמ' ב"מ (ע"ה:) דערב ועדים אין עוברין אלא משום לא תשימון ותקשי קו' הרשב"א שהביא באס"ז מדוע לא חשב ג"כ לאו דלא תקח לגבי קבלן היכי שבא לידי גובינא אע"כ דל"ה בערב ר"ק כ"א א"ר ואפי' בע"ק ישראל עיי"ש וא"כ כמו דברי הרמ"א כמו כן דברי הר"י קרקוזא אתיין שפיר גם אפי' בערב ישראל מישראל:

ועכ"ז צ"ע לפמ"ש בב"מ שם דבתוס' ב"מ (ס"ב) ס"ל דלמסקנא הערב הוא מלוה גמור לגבי הלוה ואביי דלא חשיב לגבי הערב כ"א לאו דלא תשימון היינו דלא דיבר כ"א משעת ההלואה אבל אחר שבא לידי גבי' מהערב באמת איכא ג"כ לאו דלא תקח וא"כ לדבריהם בערב ישראל מישראל אפשר דמודה הרי"ק והרמ"א דהוי ר"ק:

ד

גם מה שהי' לדון בעיקר מחלוקת רש"י והרשב"א בש"ע כאן בישראל שלוה מעכו"ם דשי' הרשב"א שאינו אסור אלא בערב דשלוף דוץ אף אם נאמר להכריע כהרשב"א כמו שראיתי באנ"ז כאן שכתב דלענין הלכה המורה להקל בקבלן סתם לא הפסיד מאחר שהרשב"א והר"ן מקילים להדיא ומה שכתבו בשם רש"י לאסור לפי גירסת רש"י שלפנינו אין ראי' כמו"ש הראנ"ח ואף שהה"מ כתב שכן דעת שאר מפורשים ונאמן בעדותו מ"מ כיון שגדולים הנ"ל ובתוכם גם הר"מ והראב"ד ובעה"ת ס"ל הכי לפי הוכחתו מצורף לזה דעת העטור שהביא בש"ך דס"ל דהש"ס איירי דוקא בעכו"ם שלוה מישראל עכ"ד, מ"מ אין זה מסייע להקל בנ"ד שהלוה והמלוה עם הערב הם ישראל וכבר כתב הש"ך סק"ג דאף להרשב"א אין היתר כ"א בלוה ישראל מעכו"ם אבל בעכו"ם שלוה מישראל מודה הרשב"א דאסור אפי' בערב קבלן כיון דישראל מישראל שקיל רביתא, ואף שבשער משפט שער דעה תמה שלא הביא הש"ך ממ"ש הב"י מתשו' הרמב"ן דמפורש דאף בעכו"ם שלוה מישראל אין איסור אלא בשלוף דוץ וגם לפי מה שהבאתי לעיל מהב"מ הלא ראיית הרשב"א הוא מגמ' דאיירי אפי' בלוה ישראל מישראל מ"מ הרי כתב דלדברי התוס' ב"מ (ס"ב) אין ראי' כנ"ל:

ה

וכת"ה כתב לצדד בזה לזכות הערב משום הודאת בע"ד אחר שאמר הלוה בהתנצלות ההלואה באי' רבית שהי' אצלו סכנת נפשות והרי מבואר בסי' ק"ס דמותר להלוות ברבית במקום פקונ"פ והאריך בזה, לענ"ד צ"ע שאין לדון ע"פ דיבורו שהי' סכנת נפשות דסוגי' דעלמא ולשון בני אדם לומר סכנת נפשות אפי' במקום דל"ה פיקנ"פ ומצינו כן ג"כ בלשון חז"ל בשבת (מ"ה) כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק ופירש"י בשעת הדחק סכנה כו', הרי דשעת הדחק וסכנה כחדא חשיבי וראה לעיל סי' כ"ד מ"ש הערות נכונות בזה], ולפי"ז הכ"נ לנ"ד מה שאמר הלוה שהי' סכנת נפשות הוא ג"כ לשון בנ"א על שעה"ד לומר כן מה שאין היתר לגבי הלואה ברבית בשעה"ד לחוד, ועיין ג"כ תוס' שבועות (מ"א) בהא דכל האומר לא לויתי שהק' אמאי לא מתרצינן דיבורי' כלומר לא עמדתי בהלואתי אלא פרעתי כמו גבי לא נטמאתי דמתרצינן דיבורי' ותי' בתי' הב' דהכא כשטוענין עליו בב"ד יש לו להשיב בענין שיפטר ואין לנו לתרץ דבריו, והנה לכאו' שזה מסייע למ"ש בהפלאה כתובות (כ"ב) דבטענה לפני ב"ד לא מהני אמתלא ועשו"ת רע"א סי' פ"ה וסי' ק"י ואכמ"ל, ועפ"ז י"ל דה"ה הכא שטען הלוה בב"ד שהי' סכנת נפשות אין לנו לתרץ דיבורי' שכוונתו לשעת הדחק אבל באמת ז"א דהכא הרי לא בא לפטור בטענתו זו שנאמר שיש לו להשיב בפני ב"ד כראוי רק שבא להתנצל על שעבר ללוות ברבית ובפרט שלתי' הא' בתוס' שם אין לחלק בין הודאה לפני ב"ד עיי"ש, וא"כ שפיר מתרצינן דיבורי' שמה שאמר שהי' סכנ"פ כוונתו שעה"ד בפרט דסוגי' דעלמא בשיחת בני אדם כן, ואף למ"ש בס' המדע בלשון המחבר סי' ק"ס מותר ללוות ברבית מפני פקונ"פ ולא כתב לצורך פקונ"פ דהשמיענו דלאו פקונ"פ ממש אלא אפי' רק להסיר ולמנוע שלא יבא לפקונ"פ וכמו בעובדיה גופי' שלא הי' פקונ"פ גמור שהרי היו יכולין לברוח, מ"מ הכא אפשר שלא הי' נוגע כלל אפי' למניעת פקונ"פ רק שעת הדחק בעלמא, זולת מ"ש כת"ה מדרכ"ת ביו"ד סי' ק"ע בשם ס' בית הלל בדין הנ"ל אי צריך הלוה לשלם להערב מה שפרע ופסיד מחמתי' שכתב דעכשיו בדורות הללו המנהג בדיני ארצות לפסוק פסידא דשוקא ואין פוצה פה ומצפצף בדין הפקר ב"ד הפקר וזה פשוט עכ"ל, נראה שבצירוף כל צדדי קולא האמורים למעלה שיש לסמוך ע"ז למעשה באם כן ימצא כת"ה לדעתו דעת תורה, הגם דצע"ק לפי"ד המרדכי והמל"מ פ"ד מה' מלוה הי"ד דהפקר ב"ד לא שייך כ"א ברבית דרבנן ולא בדאו', ועכ"פ רק בלמיגדר מלתא כגון פרוזבל וא"כ הדר צריכין לבא לדברי הרמ"א דבערב הוי רבית דרבנן אבל י"ל דהכא משום דלדברי הבית הלל הוי מנהג ארבע ארצות שאני:

ואודות מה שמבקש הערב מן הלוה שיפטרנו מערבות יפה כתב כת"ה דחוץ מהמחלוקת הרמב"ן והרי"ו בחו"מ סי' קל"א סעי' ד', לפנינו מ"ש הב"ח שם דאם הלוה ירד קצת מנכסיו גם הרמב"ן מודה דהדין עם הערב כו' דבהגיע הזמן יכול לכוף ללוה שיפטרנו מהערבות, ולענ"ד לכאו' לאו דוקא בהגיע זמן רק אפי' תו"ז להמבואר בסי' קל"א סעי' ג' דאם רואים שהלוה מבזבז נכסיו יכולים לתבעו להוציאו מהערבות אף תוך הזמן וא"כ למ"ש בהגהות אמ"ב סי' ע"ג מהרא"ש פ"ק דגיטין דאפי' באינו מבזבז אם נראה שלא יבא לידי גבי' בזמ"פ יכולים לתפוס גם תו"ז וכ"כ בשער משפט בסי' ק"ה על דברי המחבר סעי' ד' דאין לו נכסים אלא כדי חובו אפשר דגרע טפי ומצי לתובעו אפי' תו"ז א"כ הכ"נ בערב כה"ג שיכול לתובעו להוציאו מערבות אפי' תו"ז וצ"ע עוד:

וע"ד השאלה במשכנתא שנעשה עצה"ע לזמן ונמשך גם אח"כ וחוזר בו הלוה מלשלם הרבית וע"כ ינוכה שכר דירה כפי השומא וכתב כת"ה שמלבד מה שנחלקו הט"ז בסי' קע"ז והבאים אחריו הלבו"ש וס' מים קדושים שהניחו בסד"ד אם הה"ע יועיל גם על אחר הזמן בלאה"כ כיון שחוזר בו הלכה פסוקה בסי' קע"ז סעי' ל"ו דיכול לחזור, אבל הנה בשבו"י ח"ב סי' קפ"ד כתב דבשטר עסקא דידן אין יכול לחזור ועפ"ת חו"מ סי' של"ג סק"ג ובהגהות חכ"ש שם דבקנין ודבר האבוד יחד אפי' במקום שדבר האבוד לחוד לא מהני מ"מ בצירוף שניהם יותר מועיל וא"כ גם הכא אם אין לו להלוה לשלם חובו אף דלהש"ך שם סקט"ו לא מקרי דבר האבוד מ"מ בשטר עסקא דידן כש"כ הוא מדברי השבו"י שאין יכול לחזור, גם מ"ש כת"ה דבשטר עסקא זה שנעשה כתיקון מהר"ם ז"ל כתב בשו"ת מהר"ם אש דבתיקון מהר"ם לא יתכן ההיתר שבט"ז שיהי' נמשך על אחר הזמן דכיון שתקון מהר"ם הוא שבתחלה המעות פקדון והריוח למלוה ואח"כ נעשה מלוה והריוח ללוה א"כ אחר הזמן שכבר נעשה מלוה איך יחזור להיות פקדון:

הנה כן הביא בשה"ג החדש אות מ' תשו' הגאון מהרא"ז ז"ל ובכ"ז מסיים שם שלפי המנהג שנתפשט לפסוק רווחים גם אחר עבור הזמן והיינו שתופסין העסקא ע"ד פלגא מלוה וא"כ לא עלה על דעת הלוה להתעסק לטובת המלוה בלבד ולפי"ז אפשר ששפיר פוסקים הדיינים לתת עסקא גם אחר כלות הזמן כיון שהם דעתם על עסקא זו רק שסבורים שזה מתיקון מהר"ם ז"ל עכ"ד ובבי"צ יו"ד ח"ב סי' ז' כתב דלדעתו גם תקנת מהר"ם עצמו הי' באופן זה עיי"ש, ע"כ לענ"ד באם הלוה אין משלם החוב אין בחזירתו כלום:

והנה כת"ה האריך בתוספת נופך וביאור יפה שאין הזמן גורם כעת להאריך ולפלפל והנלע"ד כתבתי: והנני לו בברכת חג כשר ושמח: ידידושת"ה.

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה