אור ברסלב
חזון נחום סימן סד › ה

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן סד · ה

ד

וכת"ה כתב לצדד בזה לזכות הערב משום הודאת בע"ד אחר שאמר הלוה בהתנצלות ההלואה באי' רבית שהי' אצלו סכנת נפשות והרי מבואר בסי' ק"ס דמותר להלוות ברבית במקום פקונ"פ והאריך בזה, לענ"ד צ"ע שאין לדון ע"פ דיבורו שהי' סכנת נפשות דסוגי' דעלמא ולשון בני אדם לומר סכנת נפשות אפי' במקום דל"ה פיקנ"פ ומצינו כן ג"כ בלשון חז"ל בשבת (מ"ה) כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק ופירש"י בשעת הדחק סכנה כו', הרי דשעת הדחק וסכנה כחדא חשיבי וראה לעיל סי' כ"ד מ"ש הערות נכונות בזה], ולפי"ז הכ"נ לנ"ד מה שאמר הלוה שהי' סכנת נפשות הוא ג"כ לשון בנ"א על שעה"ד לומר כן מה שאין היתר לגבי הלואה ברבית בשעה"ד לחוד, ועיין ג"כ תוס' שבועות (מ"א) בהא דכל האומר לא לויתי שהק' אמאי לא מתרצינן דיבורי' כלומר לא עמדתי בהלואתי אלא פרעתי כמו גבי לא נטמאתי דמתרצינן דיבורי' ותי' בתי' הב' דהכא כשטוענין עליו בב"ד יש לו להשיב בענין שיפטר ואין לנו לתרץ דבריו, והנה לכאו' שזה מסייע למ"ש בהפלאה כתובות (כ"ב) דבטענה לפני ב"ד לא מהני אמתלא ועשו"ת רע"א סי' פ"ה וסי' ק"י ואכמ"ל, ועפ"ז י"ל דה"ה הכא שטען הלוה בב"ד שהי' סכנת נפשות אין לנו לתרץ דיבורי' שכוונתו לשעת הדחק אבל באמת ז"א דהכא הרי לא בא לפטור בטענתו זו שנאמר שיש לו להשיב בפני ב"ד כראוי רק שבא להתנצל על שעבר ללוות ברבית ובפרט שלתי' הא' בתוס' שם אין לחלק בין הודאה לפני ב"ד עיי"ש, וא"כ שפיר מתרצינן דיבורי' שמה שאמר שהי' סכנ"פ כוונתו שעה"ד בפרט דסוגי' דעלמא בשיחת בני אדם כן, ואף למ"ש בס' המדע בלשון המחבר סי' ק"ס מותר ללוות ברבית מפני פקונ"פ ולא כתב לצורך פקונ"פ דהשמיענו דלאו פקונ"פ ממש אלא אפי' רק להסיר ולמנוע שלא יבא לפקונ"פ וכמו בעובדיה גופי' שלא הי' פקונ"פ גמור שהרי היו יכולין לברוח, מ"מ הכא אפשר שלא הי' נוגע כלל אפי' למניעת פקונ"פ רק שעת הדחק בעלמא, זולת מ"ש כת"ה מדרכ"ת ביו"ד סי' ק"ע בשם ס' בית הלל בדין הנ"ל אי צריך הלוה לשלם להערב מה שפרע ופסיד מחמתי' שכתב דעכשיו בדורות הללו המנהג בדיני ארצות לפסוק פסידא דשוקא ואין פוצה פה ומצפצף בדין הפקר ב"ד הפקר וזה פשוט עכ"ל, נראה שבצירוף כל צדדי קולא האמורים למעלה שיש לסמוך ע"ז למעשה באם כן ימצא כת"ה לדעתו דעת תורה, הגם דצע"ק לפי"ד המרדכי והמל"מ פ"ד מה' מלוה הי"ד דהפקר ב"ד לא שייך כ"א ברבית דרבנן ולא בדאו', ועכ"פ רק בלמיגדר מלתא כגון פרוזבל וא"כ הדר צריכין לבא לדברי הרמ"א דבערב הוי רבית דרבנן אבל י"ל דהכא משום דלדברי הבית הלל הוי מנהג ארבע ארצות שאני:

ואודות מה שמבקש הערב מן הלוה שיפטרנו מערבות יפה כתב כת"ה דחוץ מהמחלוקת הרמב"ן והרי"ו בחו"מ סי' קל"א סעי' ד', לפנינו מ"ש הב"ח שם דאם הלוה ירד קצת מנכסיו גם הרמב"ן מודה דהדין עם הערב כו' דבהגיע הזמן יכול לכוף ללוה שיפטרנו מהערבות, ולענ"ד לכאו' לאו דוקא בהגיע זמן רק אפי' תו"ז להמבואר בסי' קל"א סעי' ג' דאם רואים שהלוה מבזבז נכסיו יכולים לתבעו להוציאו מהערבות אף תוך הזמן וא"כ למ"ש בהגהות אמ"ב סי' ע"ג מהרא"ש פ"ק דגיטין דאפי' באינו מבזבז אם נראה שלא יבא לידי גבי' בזמ"פ יכולים לתפוס גם תו"ז וכ"כ בשער משפט בסי' ק"ה על דברי המחבר סעי' ד' דאין לו נכסים אלא כדי חובו אפשר דגרע טפי ומצי לתובעו אפי' תו"ז א"כ הכ"נ בערב כה"ג שיכול לתובעו להוציאו מערבות אפי' תו"ז וצ"ע עוד:

וע"ד השאלה במשכנתא שנעשה עצה"ע לזמן ונמשך גם אח"כ וחוזר בו הלוה מלשלם הרבית וע"כ ינוכה שכר דירה כפי השומא וכתב כת"ה שמלבד מה שנחלקו הט"ז בסי' קע"ז והבאים אחריו הלבו"ש וס' מים קדושים שהניחו בסד"ד אם הה"ע יועיל גם על אחר הזמן בלאה"כ כיון שחוזר בו הלכה פסוקה בסי' קע"ז סעי' ל"ו דיכול לחזור, אבל הנה בשבו"י ח"ב סי' קפ"ד כתב דבשטר עסקא דידן אין יכול לחזור ועפ"ת חו"מ סי' של"ג סק"ג ובהגהות חכ"ש שם דבקנין ודבר האבוד יחד אפי' במקום שדבר האבוד לחוד לא מהני מ"מ בצירוף שניהם יותר מועיל וא"כ גם הכא אם אין לו להלוה לשלם חובו אף דלהש"ך שם סקט"ו לא מקרי דבר האבוד מ"מ בשטר עסקא דידן כש"כ הוא מדברי השבו"י שאין יכול לחזור, גם מ"ש כת"ה דבשטר עסקא זה שנעשה כתיקון מהר"ם ז"ל כתב בשו"ת מהר"ם אש דבתיקון מהר"ם לא יתכן ההיתר שבט"ז שיהי' נמשך על אחר הזמן דכיון שתקון מהר"ם הוא שבתחלה המעות פקדון והריוח למלוה ואח"כ נעשה מלוה והריוח ללוה א"כ אחר הזמן שכבר נעשה מלוה איך יחזור להיות פקדון:

הנה כן הביא בשה"ג החדש אות מ' תשו' הגאון מהרא"ז ז"ל ובכ"ז מסיים שם שלפי המנהג שנתפשט לפסוק רווחים גם אחר עבור הזמן והיינו שתופסין העסקא ע"ד פלגא מלוה וא"כ לא עלה על דעת הלוה להתעסק לטובת המלוה בלבד ולפי"ז אפשר ששפיר פוסקים הדיינים לתת עסקא גם אחר כלות הזמן כיון שהם דעתם על עסקא זו רק שסבורים שזה מתיקון מהר"ם ז"ל עכ"ד ובבי"צ יו"ד ח"ב סי' ז' כתב דלדעתו גם תקנת מהר"ם עצמו הי' באופן זה עיי"ש, ע"כ לענ"ד באם הלוה אין משלם החוב אין בחזירתו כלום:

והנה כת"ה האריך בתוספת נופך וביאור יפה שאין הזמן גורם כעת להאריך ולפלפל והנלע"ד כתבתי: והנני לו בברכת חג כשר ושמח: ידידושת"ה.

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה