חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן סד · ד
גם מה שהי' לדון בעיקר מחלוקת רש"י והרשב"א בש"ע כאן בישראל שלוה מעכו"ם דשי' הרשב"א שאינו אסור אלא בערב דשלוף דוץ אף אם נאמר להכריע כהרשב"א כמו שראיתי באנ"ז כאן שכתב דלענין הלכה המורה להקל בקבלן סתם לא הפסיד מאחר שהרשב"א והר"ן מקילים להדיא ומה שכתבו בשם רש"י לאסור לפי גירסת רש"י שלפנינו אין ראי' כמו"ש הראנ"ח ואף שהה"מ כתב שכן דעת שאר מפורשים ונאמן בעדותו מ"מ כיון שגדולים הנ"ל ובתוכם גם הר"מ והראב"ד ובעה"ת ס"ל הכי לפי הוכחתו מצורף לזה דעת העטור שהביא בש"ך דס"ל דהש"ס איירי דוקא בעכו"ם שלוה מישראל עכ"ד, מ"מ אין זה מסייע להקל בנ"ד שהלוה והמלוה עם הערב הם ישראל וכבר כתב הש"ך סק"ג דאף להרשב"א אין היתר כ"א בלוה ישראל מעכו"ם אבל בעכו"ם שלוה מישראל מודה הרשב"א דאסור אפי' בערב קבלן כיון דישראל מישראל שקיל רביתא, ואף שבשער משפט שער דעה תמה שלא הביא הש"ך ממ"ש הב"י מתשו' הרמב"ן דמפורש דאף בעכו"ם שלוה מישראל אין איסור אלא בשלוף דוץ וגם לפי מה שהבאתי לעיל מהב"מ הלא ראיית הרשב"א הוא מגמ' דאיירי אפי' בלוה ישראל מישראל מ"מ הרי כתב דלדברי התוס' ב"מ (ס"ב) אין ראי' כנ"ל: