חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן סד · ד
איברא דמה שכתב מהכרח הקו' דאיך מותיב הש"ס אדין תורה מדינא דעכו"ם לכאו' י"ל שאין הכרח שהרי דינא דעכו"ם דאזיל בתר ערבא לא נתחדש בזמן מן הזמנים שהרי הוא סברא וסוגי' דעלמא דבערב רצה מזה גובה רצה מזה גובה ואדרבה שע"י התורה נתחדשה הלכה שאין נפרעין מן הערב תחלה וא"כ שפיר אתי' קו' הש"ס גם אדין תורה שאמרה אבל אתה נעשה לו ערב והרי דינא דנכרי דאזיל בתר ערב איהו ניהו דשקיל מיני' רביתא והיינו דפריך מדינא דנכרי שלא נשתנה מימי קדם עד היום רק שי"ל דזה ניחא לשי' רש"י דאפי' ביכול לגבות מן הלוה כמו מן הערב אסור אבל לשי' הרשב"א דאסור רק בשלוף דוץ וא"כ קו' הש"ס הוא דדינא דנכרי דאזיל בתר ערבא דוקא שאינו יכול לגבות מלוה כלל וזה ל"ה סוגי' דעלמא רק חידוש שנתחדש מדינא דנכרי בזמן מן הזמנים א"כ הדרא הקו' דאיך מותיב מדיניהם אדין תורה. אבל חוץ לזה הרי מצינו ג"כ לפעמים שהכתוב נסמך על מנהג וידיעת בני נח מקדם כדדריש בשבת (פ"ה) מאי דכתיב לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים מאי גבלו ראשונים אמר שמואל בר נחמני אר"י דכתיב אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ שהיו בקיאין בישובה של ארץ ופירש"י ומי הם ראשונים אמוריים וחויים שהיו בקיאין בכך כדאשכחן בבני שעיר עיי"ש, וא"כ הכ"נ אין תימה מה דאקשי הש"ס אדין תורה מאשר גבלו ראשונים מבני נח ולא נשתנה דינם דאזיל בתר ערבא ועיין ג"כ תוס' זבחים (ו':) ד"ה וליקו במה דלא מקשה הש"ס התם דאטו מי לימא לי' לקרא דמשתעי ע"י לב ב"ד מתנה והכ"נ אין פלא דמשתעי קרא ע"י מנהג ודינא דבני נח מקדם דמשום דיניהם דאזיל בתר ערבא אי אפשר שהכתוב יתיר להיות ערב לנכרי ודוק:
רק אפי' בלא הכרח קו' הנ"ל שפיר איתא לתירוצו של הב"מ די"ל דהש"ס מקשה רק על לשון הברייתא בזמן ההוא ובאמת ל"ה בערב כ"א רבית דרבנן כדברי הרמ"א ומהר"י קרקוזא וא"כ אחר שהב"ח הביאו בט"ז פסק כהר"י קרקוזא וכת"ה הביא בשם ס' שער הרוחה [לא אדע מי מחברו] שהכריע כן דלא כהרמ"א והט"ז א"כ גם בנ"ד אחר שכבר פרע הערב להמלוה מאונס חייב הלוה לשלם לו מה דמחמתי' קא פסיד, ואף דהר"י קרקוזא איירי רק בלוה מעכו"ם ולא בלוה מישראל וראיתי ג"כ בס' דרכי תשובה לסי' ק"ע שהביא מס' פני יוסף בשער הרוחה שנסתפק כן בשיטת הר"י קרקוזא אם הוא ג"כ בלוה ישראל מישראל, ואמנם לפי מה שבבית מאיר הנ"ל כתב ראי' להרמ"א דהוי רק א"ר מדאמר בגמ' ב"מ (ע"ה:) דערב ועדים אין עוברין אלא משום לא תשימון ותקשי קו' הרשב"א שהביא באס"ז מדוע לא חשב ג"כ לאו דלא תקח לגבי קבלן היכי שבא לידי גובינא אע"כ דל"ה בערב ר"ק כ"א א"ר ואפי' בע"ק ישראל עיי"ש וא"כ כמו דברי הרמ"א כמו כן דברי הר"י קרקוזא אתיין שפיר גם אפי' בערב ישראל מישראל:
ועכ"ז צ"ע לפמ"ש בב"מ שם דבתוס' ב"מ (ס"ב) ס"ל דלמסקנא הערב הוא מלוה גמור לגבי הלוה ואביי דלא חשיב לגבי הערב כ"א לאו דלא תשימון היינו דלא דיבר כ"א משעת ההלואה אבל אחר שבא לידי גבי' מהערב באמת איכא ג"כ לאו דלא תקח וא"כ לדבריהם בערב ישראל מישראל אפשר דמודה הרי"ק והרמ"א דהוי ר"ק: