חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן סג · לא
ויש לתרץ עפי"ז דברי הרמב"ם פ"ד מאס"מ ה"ז במשתחוה למעיין הנובע בארצו הרי מימיו פסולין לנסך וכתב הכ"מ משום דבגמ' ע"ז (מ"ז) הוא בעי' דלא איפשטא וספיקא לחומרא אבל הלח"מ הק' דא"כ הל"ל ואם הביא הורצה כמו"ש לגבי שאר ספיקות:
ונראה דהנה במה דאיבעי' בגמ' במשתחוה למעיין אי למיא דקמא סגיד וקמאי קמאי אזלי כו' הק' בצ"פ לר"מ פ"ח דלשי' הר"מ שיש יד לאיסור א"כ גם המים הוי יד קמאי לתתאי, אך י"ל עפימ"ש דיש יד לאיסור ע"ז תלי בפלוגתא דיש יד להכשר וא"כ הרי בחולין (קי"ח:) פליגי בזה רב ור' יוחנן וס"ל לרב דאין יד להכשר, ובשבת (מ.) אמר דרבה במילי דרב ודאי עביד כוותי' דאמר אביי כל מילי דמר עביד כרב כו' וא"כ ניחא שפיר דרבה בעל האיבעי' דמשתחוה למעיין לשיטתו דאין יד להכשר, וא"כ מתורץ היטב דברי הר"מ לשיטתו דיש יד להכשר ובפירוש פסק דיש יד לאיסור ע"ז וא"כ איפשטא האיבעי' דמשתחוה למעיין דודאי מימיו פסולין לנסכים משום דאפי' קמאי קמאי אזיל מ"מ נעשה האחד יד לחבירו ואף שנשאר בעי' דלא איפשטא במשתחוה לחצי דלעת וכ"כ הר"מ דספיקא הוי אי יש יד מ"מ במשתחוה למעיין דג"כ איבעי' לי' אי למיא קמאי קא סגיד וקמאי קמאי אזל אז דלמא לדברונא דמיא קסגיד שוב הוי ס"ס לאיסורא ולכך לא כתב שאם הביא הורצה ודוק כי נכון: והנני בזה ידידך דו"ש בברכת התורה.