חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן סג · כב
אמנם חוץ מהנ"ל י"ל דבר חדש דגם נרות של חלב לא מקרי ראוי למזבח לפי"מ דאמר (תענית ל') בשר מליח עד כמה ארחב"ר משמי' דשמואל כל זמן שהוא כשלמים ופירש"י דבזמן אכילת שלמים אשכחן דאיקרי בשר טפי לא אשכחן דמקרי בשר שהטעם נפסל אחר ב' וג' ימים עכ"ל, ובשו"ת מהרא"ש מדו"ז הגאון מלבוב ז"ל בסי' ב' כתב בישוב המהרש"א קידושין (נ"ו) דנותר פקע קדושה ממנו שתמוה ממתני' דכריתות (י"ד) וכתב משום דהכא בקידושין לגבי המקדש בחלקו של בעלים שהוא נותר אחר ב' ימים יצא מכלל בשר שפיר נפקע קדושתו עיי"ש ולפי"ז ה"ה חלב אחר ב' וג' ימים יצא מכלל חלב בעצם אע"ג דאיסורא דאכילת חלב לא פקע וכבר הק' בגב"א תענית שם דבאמת לא יהי' אי' אמה"ח וטרפה בבשר אחר ג' ימים אבל דשאני אפוקי מעיולי כדאמר (כריתות כ"א) ההוא לאסוקי טומאה מיני' כיון דמעיקרא חזי לאדם עד שיפסל מאכילת כלב או למ"ד נוט"ל מותר משום שא"ר לגר אבל כ"ז לענין האיסור דלא פקע משא"כ עצמיותו של בשר נתבטל שאין עליו שם בשר וה"ה בחלב כן אחר ב' וג' ימים, ולכאו' יש לחלק בין בשר לחלב כדאמר בב"מ (פ"ג) כל תרבא לא סריח אבל הש"ס משני התם דמשום שוריקו סומקי מסריח, ועיין נזיר (נ') לגבי המחהו לחלב בחמה דפריך אימת ממחי לבתר דמסרח וא"כ נראה בחלב אחר ב' וג' ימים יצא מכלל חלב וא"ר עוד למזבח וממילא בהנהו נרות של עכו"ם שכבר עברו עליהם ימים הרבה ונפסלו מאכילת כלב ג"כ שיצא מכלל חלב ולא מקרי יותר ראוי למזבח ול"ה כע"פ לענין תקרובת: