חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן סג · כא
אך מפני שיש ג"כ נרות שנעשין מתערובת סטעארין שנעשה חלב מזוכך והרי התוס' ע"ז (נ"א) שכתבו להתיר בנרות של שעוה דאי משום תקרובת אפי' ביטול א"צ דל"ה כע"פ וכתב בפלפלא חריפתא שעל הרא"ש משום דשעוה לא הקריבו ע"ג המזבח אבל בנרות של חלב י"ל דהוי תקרובת דבדבר הקרב ע"ג המזבח אפי' בהניחו לפני ע"ז נאסר, וכתב רו"מ לחקור במ"ש התוס' דנרות ל"ה כע"פ אם הכוונה משום העצם של שעוה דלא מצינו הקטרה בשעוה כמו"ש בפלפלא חריפתא אבל מעין ד' עבודות איכא דהדלקה הוי כהקטרה או כוונתם דל"ה כע"פ משום דמדליקין להאיר ואינו דומה לקיטר וכלשון הש"ג מה שחלק על הריא"ז שר"ל דהדלקה הוי כהקטרה יש לצדד להיתר גם בחלב מפני שנשתנה שמו ונקרא סטעארין גם שע"י התערובת א"ר עוד למזבח כמו בדם שנתערב במים (מנחות כ"ב) ועוד כיון שנתבשל החלב א"ר עוד למזבח כמו דאמר במנחות (כ"א) איברים שצלאן והעלן אין בהם משום ריח נחוח ויש לפלפל דמקרי ראוי משום אם עלו לא ירדו דאיברים שצלאן כשר בבמה כפירש"י (זבחים קי"ג) במתני' דר"י אומר אין מנחה בבמה כו' וריח נחוח, הנה בלאה"כ אינו מפורש באיברים שצלאן אם אינם ראויים להקרבה אע"ג שא"ב משום ריח נחוח וכן כתבו התוס' ריש זבחים דכשרים ומרצים ועלו לשם חובה ועיין לח"מ פ"ד ממעה"ק הי"א מ"ש במשמעות הר"מ דלא עלה לשם חובה שהוא היפוך דהתוס' זבחים הנ"ל, ובזבחים (מ"ו) במתני' לשם ששה דברים הזבח נזבח כו' לשם ריח נחוח ובגמ' לאפוקי איברים שצלאן כו' ובמל"מ פ"ד ממעה"ק דאם חישב בד' עבודות שלא לשם ריח נחוח הזבח כשר ועלה לבעלים ולא הוצרכו אלו הכוונות אלא למצוה ועיין ח"ס יו"ד סי' רל"ו וסי' ש"ו במ"ש בס' כפתור ופרח שהר"ח מפריז עלה לירושלם ורצה להקריב ק"פ, ובשו"ת מהרי"א הלוי סי' הביא מה שנשאל דאיך אפשר להקריב בזה"ז דכתיב ולא אריח בריח נחוחכם ותי' דבהדי כבשי דרחמנא למ"ל ואין זה מעכב מצידינו, ובשו"ת משיב דבר סי' נ"ו בא לחדש דבפסח לא כתיב ריח נחוח לא שייך בי' ובסי' כ"ח פ' תבא כתב לפלפל בזה, ויש להעיר בכריתות (י"ד) במתני' דיש אוכל ובפירש"י שם (כ"ג) ד"ה בגסה דמועלין משום אם עלו לא ירדו וקשה שהרי אכל חלב חי פטור וע"כ שכבר נתבשל או נצלה א"כ א"ב משום ריח נחוח, וכמדומה שכבר שמעתי בשם הגה"צ אבד"ק זאבנא זצ"ל שהעיר כן אבל להנ"ל מתורץ דאפי' באברים שצלאן א"ע לא ירדו וכשר: