חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן סג · יד
מה שהעיר רו"מ בקונטרסו להוכיח כדברי הקרית ספר דלפנים מן הקלקלין לשי' הר"מ באינו ראוי למזבח האיסור רק מטעם משמשי ע"ז שיש להן ביטול כנ"ל מלשון הר"מ פ"ז הט"ו בשר יין או פירות כו' הקריבם לפני' נעשו תקרובת ואע"פ שחזרו והוציאם הרי אלו אסורין לעולם כו' המוצא כסות וכלים כו' במד"א בזמן שמצאן חוץ למקום עבודתו אבל אם מצאו בפנים כו' הרי שכתב לגבי בשר יין ופירות ואסורין לעולם היינו דלא מהני בהו ביטול משא"כ באינך כתב רק דאסור בהנאה ולא נקט לעולם משום דמהני ביטול, הנה הי' יכול לסייע כן מש"ס תמורה (ל"ד) גבי כל הנשרפים אפרם מותר חוץ מאפר אשירה ואפר הקדש לעולם אסור ומיערב הוא דלא קעריב ותני משום דאשירה יש לו ביטול בעכו"ם הקדש אין לו בטילה עולמית הרי דמדייק מלשון ואסורין לעולם שאין להן ביטול ובאינך דלא קתני לעולם המשמעות שיש להן ביטול, ואמנם מצינו דיוק זה בגמ' לגבי דאו' ודרבנן ביבמות (קי"ג:) דייקא נמי דקתני גבי דידה נשתטית לא יוציא וגבי דידי' לא יוציא עולמית מאי שנא כו' אלא ש"מ הא דאו' הא דרבנן, והנה אמנם שדיוקים אלו יש להם ענין בברייתא ובגמ' ולא בלשון הפוסקים מ"מ אם אין ראי' לדבר זכר לדבר יש בדברי הרמז"ל ודבריו מתקבלים ע"ד סמך לדברי הק"ס: