אור ברסלב
חזון נחום סימן סג › טו

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן סג · טו

יד

ומה שהעיר רו"מ בדברי הט"ז סי' קל"ט סק"ד דהא דהניח בשר לפני ע"ז הוי תקרובת דהיינו דוקא בשר בהמה ולא בשר עוף דלא סגי במין הקרב למזבח והרי בגמ' ע"ז (נ"א) מקשה לגבי שוחט בע"מ דפטור אילימא בדוקין שבעין השתא בב"נ חזי' לגבוה בבמה דידהו והכ"נ הרי חי' ועוף כשרים בבמה דידהו כמבואר בזבחים (קט"ו) ועתו"ס חולין (כ"ב) ובמנ"ח מ' כ"ו כ"כ לענין שחייב בשוחט חי' ועוף לע"ז מה"ט וא"כ הכ"נ בהניח בשר עוף עכ"ק כבר קדמו בזה בשו"ת מהרי"א הלוי ח"א סי' ל"ד ותי' בפשיטות דרק בשוחט שעשה מעשה כעין פנים נאסר אף בדברים דלא חזי אלא לב"נ בבמה דידהו משא"כ בהניח דעת הט"ז דלא נאסר רק אם אותו דבר ממש ראוי לגבוה ועיי"ש שכתב לסייע להט"ז מתוס' ע"ז (נ':) לגבי ככרות דהוי כע"פ דדמיא למנחת מאפה אבל משום מנחת סולת לא הי' נאסר דבעינן אותו דבר ממש שיהי' קרב בפנים באפי' וגם רו"מ הביא מדרכ"ת בשם ס' חקר הלכה ממה דשוחט בע"מ מחו"א פטור דל"ה כע"פ הרי כדברי הט"ז דלא סגי במין הקרב, ובדעת הפרישה דסגי במין, יפה כתב בשם הרב הגדול מו"ה משה ניימאן נ"י שהוא כה"ג דאמר במנחות (כ"א) הלכך דם חמור שקרש ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצוניות הרי דאפי' בבהמה טמאה שלא קרב כלל בפנים אמרי' הואיל וכנגדו ראוי וה"ה בבשר עוף רק דמהש"ס דע"ז ותוס' הנ"ל מוכח כהט"ז. ובדומה לזה מצינו פלוגתא דתנאי במנחות (נ"ח) ר"א אומר כל שממנו לאישים ר"ע אומר כל ששמו קרבן אר"ח בשר חטאת העוף איכא בינייהו וע' תמורה (י"א:) בעי רבא בעוף מהו בהמה א"ר והא לאו בהמה הוא או דלמא קרבן א"ר והאי נמי קרבן הוא ובזבחים פ"ג בעוף מר מייתי לה מעולה ומר מייתי לה מכבשים רק התם תלי' פלוגתתם בלישנא דקרא אי בשר עוף בכלל בשר בהמה שאין לו ענין כאן:

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה