חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן סג · ט
ועפי"ד הרמב"ם דבמקום עבודתם אפי' דבר שאינו ראוי למזבח אסור מאז הערתי בישוב קו' התוס' חולין (מ') בהא דאר"ה היתה בהמת חבירו רבוצה לפני ע"ז כיון ששחט בה סימן אחד אסרה והקשו דלמה נקט דוקא לפני ע"א דבכל דוכתי דאיירי בשוחט לא נקט לפני ע"ז ועוד דאמאי פריך בסמוך אש"ח לא לחייב דמחתך בעפר הוא והרי התם בשלא שחט לפני ע"א ולא מתסרא ומ"מ חייב העובד מידי דהוה אעובד להר, ונ"ל הנה בב"ק (ע"א) דפריך הש"ס בשוחט לע"ז כיון ששחט בה פורתא אסרה פירש"י דהקו' הוא משום דס"ד דישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף אבל התוס' הק' דאפי' למ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף נאסרת בפורתא קמא שהאיסור תלוי במעשה ולא בשחיטה כדאמר בחולין (מ') אע"ג שאמר המשתחוה לבהמת חבירו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה: