חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן סג · ח
ובשעה"מ ה' לולב מותיב לנפשי' דאס"ד להר"מ בלפנים מן הקלקלין שלא כע"פ מהני ביטול א"כ תקשי מה דמקשה הש"ס ע"ז (נ"א) אלא מעתה אבני מרקוליס במה יאסרו ומאי קו' הא פעור ומרקוליס נאסר אפי' שלא כע"פ דומיא דלפנים מן הקלקלין משום דחוץ כפנים דמו כדאר"י ב"ח וליכא למימר דהכי פריך במה יאסרו אפי' בביטול דא"כ מאי משני נעשה כמגדל ע"ז הא ע"ז גופא יש לו ביטול:
עוד הק' השעה"מ כן על שי' הכנה"ג הנ"ל דאפי' שלא כע"פ מ"מ איסורא איכא דא"כ מאי מקשה אבני מרקוליס במה יאסרו:
והנ"ל לתרץ דבע"ז (מ"ב) מותיב לר"ל דאמר ע"ז שנשתברה מאלי' מותרת מהא דעכו"ם שהביא אבנים מן המרקוליס וחיפה בהן דרכים וטרטיאות מותרות וישראל שהביא אבנים כו' אסורות אמאי תהוי כעכו"ם שנשתברה מאלי' ומשני כדרבא גזרה דלמא מגבה לה והדר מבטל לה, ובתוס' לקמן (ס"ד:) ד"ה מסתברא ומל"מ פ"ח מע"ז הי"א דמה דאמר גזרה דלמא מגבה לה הוא רק אליבא דר"ל דצריכינן לזה אבל לר' יוחנן דקיי"ל כוותי' דע"ז שנשתברה מאלי' אסורה לא באנו לגזרה זו רק דישראל אינו מבטל ע"ז שלא עכו"ם מן הדין שאין העכו"ם מבטל בשביל ששברה ישראל דהוי כנשתברה מאלי' ולפי"ז במשמשי ע"ז דלכ"ע בנשתברה מאלי' מותרת כדאמר בירושלמי ע"ז פ"ד ה"א מאן דאמר שברי ע"ז אין להם ביטול הא משמשין לא גם בס' ט"ת לירושלמי שם הראה לש"ס דילן (ע"ז נ"ג) דר"י ור"ל דאמרו תרוי' בימוס שנפגם מותר ואפי' למ"ד עובדין לשברים ה"מ עכו"ם דזילא בי' מלתא לבטולה אבל הני שקלו להאי ומייתי בימוס אחרינא, והיינו נפגם ונשבר מאליו, ומבואר בש"ע סי' קמ"ו סעי' ב' דמשמשי ע"ז אפי' אחר שבאו ליד ישראל יכול העכו"ם לבטל ובר"ן ע"ז פ"ד הביא מה שנסתפק הרמב"ן ז"ל דבמשמשין ע"ז דישראל שיועיל ביטול רק דהר"ן מסיק דלא מהני בשל ישראל אבל עכ"פ נראה דהישראל יכול לבטל משמשין של עכו"ם דלא גרע מנשתברה מאלי' דמותר לכ"ע במשמשין וא"כ שפיר מתורץ קו' השעה"מ דהש"ס הקשה אלא מעתה אבני מרקוליס במה יאסרו כלומר כיון דליכא כע"פ וזריקה משתברת ליכא משום תקרובת ע"ז ואי משום דלפנים מן הקלקולין אסור אפי' שלא כע"פ הרי איסורו רק מדין משמשי עכו"ם ושוב הדרא קו' הש"ס בד' מ"ב דאמאי אבני מרקוליס שהביא ישראל אסורות להוי כע"ז שנשתברה מאלי' שהרי במשמשי ע"ז לכ"ע בנשתברה מאלי' מותרת ולכך משני דנעשה כמגדל לע"ז דהוי גוף ע"ז דקיי"ל נשתברה מאלי' אסורה ודוק: