חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן סא · ט
ובדברי התוס' (בכורות כ"ג) שהבאתי דלטומאה איירי קרא דלא תאכלו כל נבילה בסרוחה מעיקרא ולאיסור מיירי בנסרחה אח"כ שתמה ע"ז בנוב"ק יו"ד סי' כ"ו דאיך יתכן דקרא חדא מיירי ומופסק בתרי עניני, ונראה שיתכן עפ"ד הש"ך יו"ד סי' ל"ג ראי' (מחולין ל"ב) קתני נבלה דלא מטמאה מחיים ש"מ דנקובת הושט ל"ה נבלה מחיים אבל בתב"ש כתב שיש חילוק בין אי' לטומאה דאפי' מפרכסת אינה מטמאה דחשיבה כחי' ולפי"ז יתכן שפיר דקרא לא תאכלו כל נבלה מיירי בחד גוונא שנסרחה כפירש"י (ע"ז ס"ח) במוכה שחין בנקיבת הושט או במפרכסת דלגבי טומאה הוי סרוחה מעיקרא דעדיין ל"ה נבלה לטומאה ולאיסור ל"ה סרוחה מעיקרא דכבר הוי נבלה מחיים ודו"ק ויש הרבה לפלפל עוד בזה וכעת אין להאריך יותר: ידידו דוש"ת.