חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן סא · ח
דרך אגב אעורר בדברי התוספתא שהבאתי מאימתי קרוי שאור משיפסל מאכילת כלב, ראיתי בשו"ת אמרי יושר ח"ב סי' קצ"ח שכתב בפי' התוספתא שנמשך על שאמר בתוספתא מקודם איזה חמץ שנתחמץ מאחרים משום דשיטת התוספתא הוא דנתחמץ מאליו ל"ה חמץ א"כ נמצא דשאור הוא הגורם האחד להחמיץ אחרים לכך אפי' בנפסל לכלב חייב לבער וע"כ זה הטעם שדחאו הפוסקים התוספתא מהלכה שהוא משום שי' הש"ס דילן (פסחים מ"ג) אין לי אלא שנתחמץ מאליו כו' דאדרבה טפי קרוי חמץ בנתחמץ מאליו א"כ ל"ה שאור גורם האחד להחמיץ עכתו"ד, ומאד אתמה פה קדוש יאמר כן בשי' התוספתא דנתחמץ מאליו ל"ה חמץ מה שהכתוב מכחישו וישא העם את בציקו טרם יחמץ וכמה משניות כמו (בפסחים מ"ה) בצק שבסדקי ערבה כו' ושם (מ"ו) מנחתה עד הערב אם החמיצה החמיצה אתמהה, ועל כרחו דגם בתוספתא דקאמר איזהו חמץ שנתחמץ מאחרים הוא לרבותא דאפי' נתחמץ מאחרים וכסוגי' דפסחים (מ"ג) הנ"ל: