אור ברסלב
חזון נחום סימן סא › ז

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן סא · ז

ו

רק להלכה קיי"ל כהר"מ וכמו"ש במג"א סי' תמ"ב סקי"ד דאין חילוק בין חמץ ושאור כהר"מ ומ"מ דלא כהראב"ד עכ"ל ונמצא מתקיים סברת הנו"ב דבנפסל מאכילת כלב לא מהני מה דראוי לחמע רק דשאור לא נפסל מכלב ולפי"ז נראה דהכ"נ לענין זה דמהני חזר ותקנו לאוכל אחר שנפגם שהוא רק באינו ראוי לאדם אבל בנפסל מכלב לא מהני חזר ותקנו דלא עדיף חזר ותקנו מסברת הואיל וראוי לחמע בו עיסות אחרות דלא מהני בנפסל מאכילת כלב והכ"נ לא מהני חזר ותקנו כיון שכבר פרח ממנו תורת אוכל, ולפי"ז ממילא בנ"ד אחר שנתבשל מיץ העצמות בתערובת דברים אחרים שנפגם עי"ז ונפסל מאכילת כלב א"כ גם אח"כ שמעבדין את הנייר בפארמאלין שפיריטוס אפי' נאמר שמוציא זה את הטעם לפגם שמתחלה וכן אפי' אח"כ שממלאין בשר בדקין של הנייר ולא נרגש טעם לפגם מ"מ כיון שמתחלה כבר נפסל מאכילת כלב שוב לא מהני חזר ותקנו דכבר פקע איסורו ולא הדר רכבא עלה, ועוד דממנ"פ שהרי אדרבה אית לן למימר שע"י העיבוד בהפארמאלין שפירוטוס יצא כל טעם הטישלער-ליים מהנייר שכן טבעו ותכונתו של הפארמאלין ולתכלית זה נתון בזה למען לשרוף ולאבד טעמו וריחו של הליים כדי שלא יפגום את הבשר הניתן בהדקין ומשום זה לחוד הי' לנו להתיר, ויש לדמות זה להא דע"ז (ל"ג) בנודות העכו"ם שריבבן ופירש"י שבעוד הזפת חם נותנין יין ליטול טעם מרירותו של זפת שרי דנעשה כזורק מים לטיט ואר"פ ש"מ ההוא נכרי דשדא חמרא לבי מלחי דישראל שרי, ופי' התוס' שהוא מקום עשיית המלח ומותר מפני שהאור שורפו וכלה שם כזורק מים לטיט ורב אשי פריך דמ"מ לא אזיל לאיבוד כמו נודות דזוהמת העור מבטל היין עכ"ד, ולפי"ז מכש"כ בנ"ד בפארמאלין שנותן לתכלית זה לבטל הטעם דעדיף עוד מדין הנודות רק אפי' נימא דזה לא מספיק לסמוך ע"ז משום דאין ליבון באוכלין ועיין פמ"ג יו"ד סי' ס"ט מ"ז סקכ"א וקיי"ל אפשר לסוחטו אסור, הגם שאפשר לחלק כחילוק התוס' ע"ז הנ"ל דמשום ליבון האש שפיר כתב הפמ"ג שאין להתיר כמו בבי מלחא אע"ג דהאש שורפו משא"כ בנ"ד דעכ"פ לא גרע מזוהמת העור דמבטל היין, רק דאפי' אם באנו לחוש דשמא נשאר מעט שלא יצא כולו אבל לפי"ז הרי שוב איכא התירא מטעם דנפסל מאכילה תחלה אפי' לכלב ואפי' אם הי' רק נפסל מאכילת אדם ונחוש שיחזור לאיסורו אחר ההפרדה ע"י הפארמאלין שהוציא את הטעם לפגם א"כ ממנ"פ מותר דאם מהני ההפרדה להוציא כל הטעם הרי הועיל הליבון וליתא לאיסורא ואם תאמר דלא מהני ההפרדה להוציא הכל רק שנשאר עוד מעט א"כ לא אפשר בהפרדה ולא מקרי חזר ותיקנו, רק דא"צ לזה הממנ"פ אחר דמתחלה כבר נפסל מאכילת כלב וכבר נתברר דבכה"ג לא מהני חזר ותקנו דכבר פקע איסורו לגמרי ונעשה היתר גמור שמותר להשתמש בו גם לכתחלה ועיין שו"ת שבו"י ח"ב סי' ע' במה שמשתמשין בבלאז מטרפות ונבלות לקשור על כלי שתי' מפני שנתיבש כבר כל הלחלוחית ואין בו טעם כלל, גם בש"ע יו"ד סוס"י פ"ד בשרץ שרוף שמותר לאכלו משום רפואה דעפרא בעלמא הוא וכתב במים חיים להפר"ח דבנשרף לגמרי אף לבריא מותר וע' פר"ח או"ח סי' תמ"ה סקי"א והכ"נ בנ"ד שנפסל לגמרי מאכילת כלב דהוי כעפרא בעלמא מותר אפי' לכתחלה, זה הנלע"ד להלכה ולמעשה ומ"ש הש"ך יו"ד סי' פ"ז ס"ק ל"ג בדינו של השבולי לקט בעור הקיבה שנתיבש שמותר דמ"מ אין לעשות כן לכתחלה כבר כתב בשו"ת רע"א סי' ר"ז שהוא משום דחיישינן שמא לא נתייבש לגמרי אבל בנתייבש לגמרי ודאי שנפסל מאכילת כלב מותר אפי' לכתחלה] ועכ"ז מפני שהדבר נוגע למעשה להנהיג זה בקביעות לצורך הרבים ע"כ רצוני שלא לסמוך ע"ז רק באופן שיסכים אתנו עוד רב מובהק ומני' ומנן תסתיים שמעתתא:

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה