חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן סא · ג
ולכאורה י"ל דבנ"ד אחר שנעשה מעשה בבישול דברים אחרים עם מיץ היוצא מהעצמות שנפסל עי"ז מאוכל אדם בכה"ג שפיר אין חוזר וניער האיסור אפי' אחר שתקנו להוציא טעם הפגום, עפ"מ שהערתי עוד בימי חורפי בהא דקיי"ל אין דיחוי באיסורין דאפשר יש חילוק בדבר שהרי מה דאין דיחוי באי' הוי כה"ג דאמרי' בסוכה (ל"ג) דאין דיחוי אצל מצות דבשניהם הטעם משום דלאו כקרבן הן ולפי"מ שחידש בל"א חולין (פ"ו) דבדיחוי בידים יש דיחוי אצל מצות כמו"ש התוס' פסחים (צ"ו) דבכה"ג גם בע"ח נדחים לפי"ז י"ל דה"ה דיש דיחוי באיסורין בדיחוי בידים ויש להעיר א"כ בגמ' דע"ז (ע"ג) דכי אתא רב דימי אר"י המערה יי"נ מחבית לבור אפי' כל היום כולו ראשון ראשון בטל ומקשה הש"ס מדתנן יי"נ אסור ואוסר בכ"ש מאי לאו דנפיל איסורא לגו התירא כו' ולהאמור מאי קו' דשאני ביי"נ דנפיל איסורא דהוי נפילה ממילא לכך לא אמרי' קמא קמא בטל דחוזר וניער כמו"ש התוס' (בכורות כ"ב) ובכ"ד והיינו טעמא דאין דיחוי באיסורין כדברי הריטב"א בע"ז הנ"ל משא"כ בהא דרב דימי אר"י המערה יי"נ מחבית לבור שהוא מערב בידים בכה"ג יש דיחוי באיסורין כיון דדחי' בידים והיא הערה נכונה, ואמרתי לתרץ דבפמ"ג יו"ד סי' ס"ד הקשה להפוסקים דאין מבטלין איסור לכתחלה דאו' למה בדיעבד בטל ומותר נימא שיאסר משום לא תאכל כל תועבה ותי' דלש"ל כאן משום ל"ת כ"ת כיון דאפי' נתערב ממילא מותר וכמו"ש התוס' (תמורה ד') לגבי צורם אוזן בכור דליכא משום ל"ת כל תועבה דלא גרע מאילו נעשה המום מעצמו לפי"ז מתורץ קושיתי דאין לומר דביטול בידים יהי' עדיף שלא יהי' חוזר וניער שהרי כל דמהני ביטול בידים הוא רק משום דאפי' ביטול ממילא מהני והכא דביטול ממילא לא מהני משום דחוזר וניער שוב גם ביטול בידים לא יעדיף כחו וע"כ חו"נ כמו בממילא, אבל מכיון דאתאן להא י"ל דהא תינח בביטול ע"י תערובת דאיכא משום אין מבטלין אי' לכתחלה משא"כ בכה"ג דנ"ד שביטל איסורו בידים ע"י דבר הפוגם שכתב בשו"ת ח"צ סי' ק"א ובחי' יד אפרים סי' צ"ט דאין זה מבטל איסור ומדאו' שרי לפגמו א"כ דליכא תועבה ול"צ לבא לטעם הפמ"ג דמהני מכח ביטול מאליו שוב שפיר י"ל דכיון דפגמו וביטלו בידים שוב אין חוזר וניער אם תקנו אח"כ כיון דבדיחוי בידים יש דיחוי באיסורין ולא תיקשי מהא (דבכורות כ"ב) בלוקח ציר מע"ה משיקו במים והוא טהור דאי רובא ציר לאו בר קבולי טומאה הוא ומיעוטא דמיא בטלו להו ברובא ואר"י ל"ש אלא לטבול בהן פתן אבל לקדירה מצא מין את מינו וניעור הרי אע"ג שנתן הע"ה את המים בידים מ"מ חוזר וניער ואע"ג דגם הכא ליכא משום ל"ת כל תועבה שהרי בנתינת המים לציר שהמים היתר אין כאן ביטול איסור, לק"מ דהכא גם דיחוי בידים ליכא שהרי לא נתן המים בציר בכוונה לבטל המים רק כדי למזוג את הציר ואדרבה כוונתו שיהי' הציר ממוזג ויהי' נרגש בו גם כח המים א"כ מה שעשה בלא כוונת הביטול אין זה הביטול בידים וכמו"ש במקו"ח ריש בדיקה וביטול לגבי לאו דב"י דדבר הנעשה בלא כוונה הוי כאילו איתעביד ממילא ומשא"כ כה"ג דנ"ד שנתן תערובת מינים אחרים בידים לפגום ולשרוף את טעם הליים שוב אפי' חזר ותיקנו ומתאכל ע"י הבשר שנתן לתוכו ובישלו עמו אינו חוזר וניער משום דבדיחוי בידים יש דיחוי באי' ודו"ק, ולפימ"ש התוס' (בכורות כ"ב) דהא דמערה מחבית לבור מיירי בשלא נתכוון לבטל את האיסור בלאה"כ מתורץ קושיתי דלעיל דהתם ל"ה דיחוי בידים כיון שנעשה בלא כוונה וכדברי המקו"ח הנ"ל וזו עצה מתקבלת: