חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן סא · ב
אמנם מלתא דא צריכא עיונא רבה דמ"ש החו"ד דנבילה שא"ר לגר פקע אי' ואף שתיקנה בתבלין אינה חוזרת לאי' ראיתי בחק"י יו"ד סי' י"א שהקשה ע"ז דהא קיי"ל במנחות (נ"ד) דאין דיחוי באיסורין והרמב"ן הביאו הריטב"א ע"ז ע' כתב בטעם חוזר וניער משום דאין דיחוי באיסורין ואף דאמרי' בתמורה (ל"א) בביצת טרפה אימת קא גביל לכי מסרח, היינו בנעשה עפרא שנפסל גם מכלב אבל לא בנפסל רק מאדם דעדיין שם נבלה עלי' כמבואר בשבועות (כ"ד) עיי"ש. והנה באמת כתב בפלתי סוס"י צ"ט דחוזר וניער הוא רק דרבנן אבל דבריו הם נגד התוס' בבכורות (נ"ו) שכתבו כן לגבי הטמאים לנפש אדם בימי משה דעדיין לא גזור הרי דחוזר וניער הוא מה"ת ומטעם אין דיחוי באיסורין כדברי הרמב"ן וכבר דברו בזה בספרי האחרונים וא"כ הקו' עצומה ע"ד החו"ד: