חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן נד · ה
ולפי"ז מה נחמד עולה פירש"י בדקדוק הלשון וסרו כל הדקדוקים דגבי ילפותא דרב כהנא מקרא ושחט הקדים הפי' גיסטרא שלא יחתוך המפרקת דחטהו להוציא את דמו ותו לא להתירא כמו שכתבתי דבזה מודה הראבי' ז"ל כיון דאיירי קרא בקדשים לכך בלישנא אחרינא דגיסטרא שלא ידרוס לא נקט פירש"י ותו לא כדי שלא יהי' חילוק וסתירה בין ותו לא הראשון להתירא בין ותו לא השני לאיסורא שלא ידרוס, ומשא"כ בילפותא דרב יימר דאיירי בחולין דגם בפי' גיסטרא שלא יחתוך המפרקת דהוי ותו לא לאיסורא כדברי הראבי' ע"כ יפה הקדים רש"י ללשון גיסטרא שלא ידרוס ונקט ע"ז ג"כ לשון ותו לא כדי ללמוד מן המוקדם אל המאוחר ללישנא אחרינא דגיסטרא שלא יחתוך המפרקת דחטהו להוציא את דמו ותו לא דהוי ג"כ לאיסורא דילמד תחתון מעליון ודו"ק, ולא תיקשי לך דהרי בפירש"י דלא גריס בגמ' ולטעמיך כו' שכתבו התוס' שם דלפירש"י הש"ס קאמר לה ילפותא דרב כהנא וילפותא דרב יימר וא"כ איך אפשר שיהי' נפ"מ לדינא בילפותא חדא ואידך, אבל כבר הק' התוס' עצמם דלפירש"י תרי קראי למ"ל ותי' בלא דרש"י תיקן זה במ"ש דמר יליף מהאי קרא ומר יליף מהאי קרא והיינו דאע"ג דהש"ס קאמר לה הוא למר מילפותא דישחט ולמר מילפותא וזבחת]: