חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן נד · ד
הנה בשי' הראבי' שהביא המרדכי דאסור לחתוך המפרקת למר מקרא ושחט ולמר מקרא וזבחת לכאו' תיקשי לפי גמ' דזבחים (כ"ה) אר"ז א"ר הצורם אוזן הפר ואח"כ קיבל דמו פסול כו' אמר רבא תניא שה תמים זכר בן שנה כו' ת"ל יהי' כל הווייתות לא יהיו אלא תם ובן שנה ואותבי' אביי ומסיק דלא בעי תם כ"א בשחיטה וקבלה עד שעת זריקה ועתו"ס יומא (מ"ט) וירושלמי פסחים (פ"ה ה"י), ולפי"ז תיקשי בילפותא דרב כהנא מקרא ושחט את בן הבקר דאיירי בקדשים דאתא לזה שלא יחתוך המפרקת דחטהו להוציא את דמו ותו לא לאיסורא, והרי בלאה"כ ידעינן דאסור בקדשים לחתוך המפרקת בשעת שחיטה דא"כ נעשה בע"מ קודם קבלה דפסול כדיליף ר"ז מקרא ולקח מדם הפר שהי' כבר ולדברי הירושלמי פסחים (פ"ה) הנ"ל אפי' בשעת זריקה צריך שיהי' תם שצ"ע ועמד ע"ז בגה"ש ועיין שטמ"ק ב"ק קי"א], אלא ע"כ מה דיליף הכא רב כהנא מקרא ושחט ל"ה לאיסורא כ"א אהתירא קאי מהדר חטהו להוציא את דמו ותו לא שא"צ יותר כדברי הרבינו מאיר ז"ל, דסד"א שצריך להכשר שחיטה וממילא דל"ה מום והיא הערה עצומה, ואחר החפוש מצאתי בבי"צ יו"ד ח"א סי' כ"ז שהביא בשם הגאון מקוטנא ז"ל שאמר בפי' דברי הרשב"א דלא לשווי' גיסטרא בקדשים משום דלדם הוא צריך והכוונה דמשוה"כ אסור לשבור המפרקת קודם קבלת הדם דשוי' בע"מ והקשה שזה אינו במשמעות הש"ס עיי"ש, וא"כ לפי"ז הקו' עצומה דמיותר קרא ושחט דתיפוק לי' דהוי בע"מ ואפי' אם עלה ירד בבע"מ כמו בטרפה לדידן דלא קיי"ל כר"ע דבע"מ א"ע לא ירד:
אך נראה דבודאי מודה הראבי' דמילפותא דרב כהנא מקרא ושחט דאיירי בקדשים דל"ה לאיסורא רק דאין צריך, כפי' הרבינו מאיר ושיטת הראב"י הוא רק משום ילפותא דרב יימר מקרא וזבחת דאיירי בחולין לא בקדשים בזה יתכן הפי' לאיסורא שלא יחתוך המפרקת דחטהו עד שיזוב ותו לא לאיסורא: