חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן נג · ד
ואמנם בעיקר הדין נלענ"ד שיש להצדיק דברי הד"ח עפי"מ דאמר בירו' יומא פ"ב ה"א מעתה כהן שאין ידו מחזקת כשני זיתים פסול מן העבודה והיינו כיון שאין ראוי לעבודה אחת לקמיצה ממילא פסול לכל העבודות כמו"ש במל"מ פי"ג ממעה"ק ושי"ק, וא"כ הכ"נ וכש"כ היא דאם אינו כשר לכל הימים דהיינו בשעה שרותת ממילא פסול גם לשעה שאינו רותת דבעינן כשר לכל הימים כמו דבעינן כשר לכל עבודות ואינו דומה לחולה שכשר אחר שעומד מחליו שהוא מקרה אצלו ומכיון שנתרפא הרי הוא ככל אדם, משא"כ במרתת שנעשה לו לטבע של עתים חלים עתים מרתת ואינו שוה בזרעו של אהרן הכשרים לכל הימים ולשעות:
וכה ראיתי כזה בס' ט"ת לזבחים (נ"ט) בהא דאמר קטן מהכיל כאדם אומר לחבירו פלוני ננס הוא ופסול לעבודה ובשטמ"ק כתוב שכן מזבח של משה ננס לפי שלא הי' ראוי לרוב עולות של אותו יום, וכוונתו דמשה"כ פסול גם לשאר הימים, כמו בננס כגון הא דירו' שאין ידו מחזיק כשני זיתים דממילא פסול לכל עבודות כמו כן פסול מזבח זה כיון שאינו כשר לכל הימים עיי"ש ודו"ק, ולפי"ז נראה דהכ"נ בכהן המרתת פסול לעבודה אפי' בשעה שאינו מרתת כיון שאינו כשר לכל הימים: