חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן מג · יא
וכיון דאתאן לזה נמצא דכל מה שנחלקו הרשב"א והרא"ש ז"ל הוא רק לגבי קורה הנמשכת למטה מי' משום דבקורה בעינן שיעור טפח דאל"כ הו"ל קורה הניטלת ברוח, משא"כ בצוה"פ שיש בו דבר נמשך למטה מי' כמו בשאלת המהרי"ל ז"ל שפיר כשר לכ"ע משום דאמרי' רואין את מה שלמטה כאילו אינו שהרי בצוה"פ סגי בקנה שע"ג בכ"ש ואפי' גמי כמבואר בסוס"י שס"ב ולש"ל דהו"ל ניטל ברוח:
ומתורץ לפי"ז מה שהקשה בספר פא"ז הנ"ל מתוס' עירובין (י"א) דהצריכו גבי שיירא ג' חבלים סמוכים ולא סגי ברחוקים ג"ט זמ"ז ויהי' העליון בתורת צוה"פ וחבלים התחתונים יהי' רק כדי שיהי' ראוי להתקיים רק ע"כ דגם בצוה"פ שנמשך ממנו למטה מי' פסול עכ"ד, ולהנ"ל אתא כמין חומר דהכא שהקדימו התוס' לומר דבלא הג' חבלים אינו ראוי להתקיים שפיר עולה מה שהחבלים התחתונים מבטלין לצוה"פ כיון שנמשכין למטה מי' וכדין קורה דהכא לש"ל רואין את התחתונים כאילו אינם, ז"א שהרי אי אמרי' רואין בכח וגם בפועל כאילו נוטלו ממש שוב אין הצוה"פ ראוי להתקיים בלא שאר החבלים כמו"ש התוס' לכך לא מהני הכא מדין צוה"פ, אבל בדידן בכל צוה"פ דסגי בחוט העליון כל שהוא שוב אינו מיגרע ג"כ אם יש דבר נמשך למטה מי' משום דאמרי' רואין, והיא כפתור ופרח, בשמעתתא אליבא דהלכתא בס"ד: