אור ברסלב
חזון נחום סימן מג

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן מג

סימן מב

ב"ה י"ג שבט תר"צ.

שוכט"ס לכבוד ידידי הרב הגדול החריף ובקי מעוז ומגדול מו"ה גרשון גרינבוים נ"י דומ"צ בק' זאבנא יע"א:

א

ע"ד השאלה בדין צוה"פ שעומד למשל לרוחב ממנו נמשך חוט של צוה"פ השני שהוא לאורך המבוי אם אין בזה חשש ביטול מחיצה שצוה"פ אחת מבטל חבירתה והעיר כ"ת משו"ת חס"ל מה"ת סי' מ' בצוה"פ שעשו באמצע גובה עוד קנה אחת למטה מעשרה וכתב שאין זה ריעותא כיון שצוה"פ משום מחיצה וכי זה שהוסיף בעשיית מחיצה מיגרע גרע וכמו דאמרי' בעירובין (צ"ב) לא מצינו מחיצה לאיסור, וכ"ת כתב לפקפק בסברא וגם בעירובין שם איכא מ"ד דפליגי וס"ל דמצינו מחיצה לאיסור:

ב

הנה גם במקו"ח בתקון עירובין כתב בנידון דידי' לענין חשש מבוי עקום העלה להתיר עפ"י סברת הש"ס הנ"ל דלא מצינו מחיצה לאיסור עיי"ש אך בנ"ד החשש משום ביטול מחיצה דלא שייך סברא זו ומשום דסילוק מחיצה היא כמו דאמר הש"ס שם לגבי בית שחציו מקורה כו' דאילו השוה את קירויו אסור לזרוע דלא קשה דהוי מחיצה לאיסור משום דסילוק מחיצה היא והכ"נ בנ"ד:

ג

אך צע"ק עוד בדברי החס"ל מאחר שנחית לסברא דמשום שהוסיף בעשיית מחיצה לא מגרע גרע למה לא הביא לזה מתוס' עירובין (ה':) לגבי לחי של ד"א שהוקבע לשם לחי דכשר דכתבו ממש לשון זה של החס"ל וז"ל דאילו עבדי' לשם לחי כשר בכל ענין דמשום דריבה בסתימתא לא גרע עכ"ל:

ובאמת שאלת החס"ל מבואר בלקוטי דינים שבסוף ס' מהרי"ל שהשיב דהפסקת העץ אינו מבטל דהא אשכחן שהרשב"א אסר קורת מבוי שגבהה מקצתה למעלה מעשרה ומקצתה למטה מעשרה ומדמי לה להא דעירובין (י"ד) הניח קורה ע"ג מבוי ופרס מחצלת עליה קורה אין כאן מחיצה אין כאן והרא"ש דוחה דכש"כ דהוי סתימה טפי וכן קיי"ל בש"ע סי' שס"ג סעי' כ"ד וה"נ לא איכפת לן בעץ הקשור ומפסיק דכש"כ דהוי סתימה טפי, ובשו"ת אבני נזר או"ח סי' רצ"ה נשאל בשאלת כ"ת שבאמצעי של החוט מצוה"פ משוך חוט אחד או שתים וכתב להתיר עפ"י המהרי"ל הנ"ל, גם בס' פת"ז סי' שס"ג העתיק בזה לשון המהרי"ל שהביאו בשו"ת ב"ש או"ח סי' מ"ד:

ד

כן ראיתי בתשובת הרב הגאון מלוקאטש נ"י לכ"ת שהביא לנ"ד ממהרי"ל הנ"ל אבל כתב לתמוה ע"ד המהרי"ל דיש ראי' בשי' התוס' דלא מהני צוה"פ כה"ג והוא בתוס' עירובין (י"א) ד"ה אילימא שהקשו דלמה הצריכו גבי שיורא שלשה חבלים זו למעלה מזו יעשו צוה"פ מד' רוחות ותירצו לפי שלא הי' מתקיים כו' ואכתי קשיא למה הצריכו שלא יהא בין חבל לחבל ג"ט והרי כיון שעכ"פ יש ג' חבלים והיא דבר המתקיים א"כ סגי בעליון לחוד שיעמוד כדינו מתורת צוה"פ אלא ע"כ דחבל התחתון מבטל לעליון מתורת צוה"פ עכ"ק וראייתו וציין שמצא אח"כ הערה זו בס' פת"ז וכן כתובה שמה בסי' שס"ג ומכח ראי' זו העלה שם בשאלת מהרי"ל בצ"ע עיי"ש:

ה

ואמנם לפענ"ד נראה דאף שבדין קורה הנמשכת למטה מי' נחלקו הרשב"א והרא"ש ז"ל כנ"ל מ"מ בצוה"פ כה"ג ודאי דכשר לכ"ע כפי שיבואר וליכא סתירה כלל מתוס' עירובין (י"א) כלל:

הנה זה לשון המחבר בסי' שס"ג סעי' כ"ד אבל אם הניח קורה רחבה ונמשכת קצת למטה מי' כשרה עכ"ל והיא ג"כ לשון הטור שם רק שהמחבר הוסיף תיבת קצת שלא נמצא בדברי הטור וכבר דקדק בזה הט"ז:

גם תמה הב"ח על גוף הדין של המחבר שהוא סותר לדברי הב"י עצמו במקומו שכתב במחלוקת הרשב"א והרא"ש ז"ל דנראה בשהקורה מונחת למעלה מי' מיירי דאי מונחת למטה מי' אפי' אין רחבה יותר מהראוי פסולה כו' וא"כ איך שינה הב"י ז"ל את טעמו בש"ע לפסוק דנמשכת קצת למטה מי' כשרה אבל הנראה לענ"ד דקו' חדא מתורצת בחבירתה ותיבת קצת שהוסיף בש"ע היא היתד שההלכה תלוי' בו והב"י ז"ל הודה בכה"ג להכשר:

ו

דהנה בדין הנ"ל שנמשכת הקורה למטה מי' מצינו כה"ג בגמ' עירובין (ג') מקצת קורה בתוך כ' ומקצת למעלה מכ' כו' מ"ש במבוי דכשר דאמרי' קלוש סוכה נמי לימא קלוש, אי קלשת הו"ל חמתה מרובה מצילתה הכ"נ אי קלשת הו"ל קורה הניטלת ברוח אלא ע"כ נעשה צילתה מרובה מחמתה הכ"נ ע"כ נעשו כשפודין של מתכת כו' ופירש"י הכ"נ חשוב אותה כשפודין כבדין דאי נמי קלושי לא שדי להו זיקא דהא לא מידי שקלת אינו אלא רואין הוא דקאמר עכ"ל:

ז

ונראה דמה שהכריחו לרש"י ז"ל לסברא זו משום דאל"כ תיקשי לכאו' במה דאמר אלא ע"כ נעשו כשפודין של מתכת, שהרי לקמן (דף י"ד) במתני' ס"ל לר' יהודה סברא זו דאמר היתה של קש ושל קנים רואין אותה כאילו היא של מתכת ורבנן פליגו עלה ואיך א"כ אמר כאן דנעשו כשפודין של מתכת מה שהוא בפלוגתא והלכה כרבנן דלא אמרי' רואין לכך פירש"י משום דלא מידי שקלת אלא רואין הוא דקאמר, והיינו דכה"ג שבפועל איננו של קש וקנים ניטלת ברוח, רק דרואין הוא דקאמר כאילו ניטל בכח ולא בפועל בזה אפי' רבנן מודי דאמרי' נעשו כשפודין של מתכת, איברא שי"ל מטעם אחר מודו הכא רבנן משום דל"ה פסול בגופו כ"א מחמת המקום שמקצת הקורה למעלה מכ' בכה"ג שפיר אמרי' נעשו כשפודין של מתכת וכמו"ש הב"י סי' שס"ג בדין המחבר סעי' כ"ג שהיתה קורה אחת למעלה ואחת למטה בשי' הרמז"ל שמכשר אפי' במרחק יותר מג"ט דאע"ג דאמר אביי ריבר"י ס"ל כאבוה דאית לי' רואין ולא קיי"ל כאבוה שאני התם שהקורה פסולה מחמת עצמה שהיא של קש או קנים אבל בדריבר"י שאין פסולה אלא מחמת מקומה אפשר דאמרי' בה רואין עיי"ש, ועיין כה"ג בתוס' סוכה (ט':) ד"ה הא דפסול מחמת המקום לא מיקרי סכך פסול וכן בסוכה (ל"ה) מחלוקת רש"י ותוס' שסותרים לתוס' קידושין (נ"ג) או בחוץ לירושלים שא"ר מחמת המקום אי מקרי היתר אכילה עיי"ש:

ח

עכ"פ לפירש"י כאן מצינו דמהפך כאן הש"ס בחקירה גדולה דהיינו במקום דאמרי' רואין כאילו ניטל אי הוי זה רק בכח לענין שלא יגרע מה שחלק הקורה היא למעלה מכ' אבל אין זה גורר להיות כמו בפועל שניטל חלק הקורה שעי"ז הוי קורה הניטלת ברוח או דאמרי' רואין בכח ופועל יחד:

ט

אבל בשו"ת בר"א או"ח סי' י"ט סק"ג העיר דלכאו' סברא זו דאמרי' רואין בכח ולא בפועל מצינו ג"כ לקמן (עירובין נ"ז) אימור דאמרי' חזינן כמאן דמרבעא רביעי ודאי מי מרבענא, מ"מ מה שפירש"י דלא שקילנא מיני' מידי דרק רואין הוא דקאמר היינו משום שהיא להועיל להמקצת שבתוך כ' שלא יטלנו הרוח עיי"ש:

י

ומעתה במחלוקת הרשב"א והרא"ש ז"ל לגבי קורה שנמשכת למטה מעשרה הנה מסתברים דברי הט"ז ס"ק י"ג דיש להכשיר שאין זה דומה לקורה עקומה שהביא הב"י דכאן א"צ ליטול שום דבר כמו בעקמימות אלא רואין מה שתחתי' כאילו אינו עיי"ש ובאמת כמו הא דגמ' עירובין (ג') במקצת קורה למעלה מכ' למ"ד במבוי כשר דאמרי' קלוש, הכ"נ במקצת קורה למטה מי' נאמר קלוש כאילו אינו רק באופן שהקורה אינה רחבה יותר משיעור טפח תלי' בחקירה המבואר בגמ' שם אי אמרי' רואין גם בפועל ואי קלשת לה הו"ל קורה הניטלת ברוח, ובב"י כאן סי' שס"ג כתב וז"ל ונראה שהקורה מונחת למעלה מי' איירי דאי במונחת למטה מי' אפי' אינה רחבה יותר מהראוי פסולה כו' ולפי הנ"ל לכאו' צ"ע דאדרבה דוקא באינה רחבה יותר י"ל דפסולה משום דהו"ל קורה הניטלת ברוח משא"כ בקורה רחבה דאפי' אחר שנאמר רואין מה שלמטה מי' כאילו אינו אכתי נשאר שיעור קורה למעלה, אבל נראה דכוונת הב"י ז"ל דכש"כ בקורה רחבה י' למטה י' שפסולה היינו באופן שהוא למטה מי' בלי המשכה כלל למעלה וכמו"ש הט"ז, או אפי' בנמשכה ג"כ למעלה מי' מ"מ עיקרה של קורה למטה מי' ואינה נמשכת למעלה שיעור טפח כ"א מקצת לכך כתב הב"י דפסולה משום דאי קלשת לה הו"ל קורה הניטלת ברוח דאמרי' רואין בכח וה"ה בפועל, וכמו שנראה מסקנת הש"ס עירובין (ג') הנ"ל דמסיק רבא אמר זה וזה כשר חלל מבוי תנן, ולא אמר מטעם דאמרי' קלוש כדאמר לעיל והיינו משום דא"כ נאמר ג"כ קלוש בפועל והו"ל קורה הניטלת ברוח, ומעתה מתורץ שפיר קו' הב"ח ז"ל מה שהב"י ז"ל סותר משנתו ופסק בש"ע בקורה נמשכת קצת למטה מי' דכשר היפוך מ"ש בב"י ולהנ"ל אתי שפיר עפ"י דקדוק הט"ז בשינוי לשון המחבר שכתב נמשכת קצת למטה מי', ולהנ"ל היא הדבר דרק בקורה רחבה ונמשכת הרבה למטה מי' כתב הב"י דפסול משום דאי נאמר קלוש הו"ל קורה הניטלת ברוח אבל בש"ע בדקדוק יפה נקט נמשכת קצת למטה מי' בכה"ג שפיר כתב להכשיר דאמר' קלוש ולא יהי' קורה הניטלת ברוח שהרי הקורה רחבה יותר משיעור טפח למעלה מי' ודו"ק:

יא

וכיון דאתאן לזה נמצא דכל מה שנחלקו הרשב"א והרא"ש ז"ל הוא רק לגבי קורה הנמשכת למטה מי' משום דבקורה בעינן שיעור טפח דאל"כ הו"ל קורה הניטלת ברוח, משא"כ בצוה"פ שיש בו דבר נמשך למטה מי' כמו בשאלת המהרי"ל ז"ל שפיר כשר לכ"ע משום דאמרי' רואין את מה שלמטה כאילו אינו שהרי בצוה"פ סגי בקנה שע"ג בכ"ש ואפי' גמי כמבואר בסוס"י שס"ב ולש"ל דהו"ל ניטל ברוח:

ומתורץ לפי"ז מה שהקשה בספר פא"ז הנ"ל מתוס' עירובין (י"א) דהצריכו גבי שיירא ג' חבלים סמוכים ולא סגי ברחוקים ג"ט זמ"ז ויהי' העליון בתורת צוה"פ וחבלים התחתונים יהי' רק כדי שיהי' ראוי להתקיים רק ע"כ דגם בצוה"פ שנמשך ממנו למטה מי' פסול עכ"ד, ולהנ"ל אתא כמין חומר דהכא שהקדימו התוס' לומר דבלא הג' חבלים אינו ראוי להתקיים שפיר עולה מה שהחבלים התחתונים מבטלין לצוה"פ כיון שנמשכין למטה מי' וכדין קורה דהכא לש"ל רואין את התחתונים כאילו אינם, ז"א שהרי אי אמרי' רואין בכח וגם בפועל כאילו נוטלו ממש שוב אין הצוה"פ ראוי להתקיים בלא שאר החבלים כמו"ש התוס' לכך לא מהני הכא מדין צוה"פ, אבל בדידן בכל צוה"פ דסגי בחוט העליון כל שהוא שוב אינו מיגרע ג"כ אם יש דבר נמשך למטה מי' משום דאמרי' רואין, והיא כפתור ופרח, בשמעתתא אליבא דהלכתא בס"ד:

יב

ראיתי מ"ש הרב הגאון מלוקאטש נ"י בשאלת העירוב שהקנים עומדים אצל כותלי הבתים תחת שיפועי הגגות שהב"ש סי' נ"ה רוצה לאסור משום דאמרי' פי תקרה יורד וסותם ומדברי הט"ז סי' שס"ג סקי"ט שצריך שיהי' נקבים בגג שלא יהי' הפסק בין החבל להקנים משמע דאם גם החבל עם הקנים תחת הגג לא חיישינן ופילפל בזה רק שכתב לחדש להכשיר מטעם כמו דלא אמרי' לבוד להחמיר הכ"נ לא אמרי' גוד אחית ופי תקרה יו"ס להחמיר שהרי גוד ולבוד ודופן עקומה בהלל"מ נאמרו, וח"א העיר עליו מפירש"י סוכה (כ"ב) שכתב דחבוט רמי היינו גוד אחית וא"כ הרי ברמ"א יו"ד סי' שע"א כתב אע"ג דלא אמרי' לבוד להחמיר מ"מ אם הגגין זעג"ז אמרי' חבוט רמי והשיב ע"ז דחבוט רמי ע"כ ל"ה כגוד אחית ממש, שהרי חבוט רמי אמרי' אפי' בטפח וגם דוקא עד כ' כמבואר בסוכה (כ"ב) ואילו גוד אחית היינו פתיו"ס לא אמרי' רק בד"ט לתוס' ורא"ש עירובין (פ"ו) ואיתא אפי' למעלה מכ' כמו"ש בב"י סי' שס"א בשם הסמ"ג נגד שי' רש"י עירובין (ה') ד"ה ומ"ד, גם פתיו"ס לא אמרי' במשופע כי אורזילא משא"כ חבוט רמי. ומ"ש רש"י ז"ל דחבוט רמי היינו גוד אחית הוא לשיטתו בעירובין (פ"ו) דאפי' בטפח אמרי' פתיו"ס עכ"ד הנחמדים:

אמנם במ"ש בענין החילוקים שבין פתיו"ס ובין חבוט רמי הוא שכוון למ"ש בשו"ת בר"א או"ח סי' ט"ז אות ב' עיי"ש שהביא מעירובין (ט') דאמרי' חבוט רמי גם באלכסון גם בביאור פירש"י דסוכה הנ"ל כתב שם בסי' י"ט אות ג' דרש"י לא פי' כ"א דזו מענין גוד אחית כו' עיי"ש, גם מה שהביא הרה"ג הנ"ל בשם האחרונים בענין קנה א' קצר מחבירו שהחוט אינו נוגע ואם יניח יהי' באלכסון דא"צ לומר שהחוט יורד למטה רק אדרבה הקנים עולים למעלה, הנה כ"ז הוא משו"ת הר"א מזרחי ח"ב סי' כ"ו הביאו הבר"א סי' ט"ז שם:

יד

ואמנם בעיקר דבריו דכמו דלא אמרי' לבוד להחמיר ה"ה דלא אמרי' פתיו"ס דהיינו גוד אחית להחמיר צ"ע, דהן אמת לענין גוד אחית או גוד אסיק שלא נאמר להחמיר יפה כתב כיון דאמר בסוכה (ו') דאתי הלכתא לגוד ולבוד ודופן עקומה ועיין שו"ת אנ"ז או"ח סי' רצ"א מה"ט דלא אמרי' גוד אסיק להחמיר, אבל מה ענין לו להא דפתיו"ס דודאי אין זה מטעם גוד אחית דאף שהבר"א בסי' ס"ט אות ג' כתב בלשונו דגוד נאמר לענין מחיצה כגון פתיו"ס, מ"מ צ"ע דענין גוד הוא אפי' פחות מטפח וגוד אמרי' רק במחיצות עיין שבת (ק"א) ופירש"י עירובין (פ"ו) במתני' דלכ"ע אמרי' גוד אחית אבל פתיו"ס שהוא רק בטפח או בד"ט להפוסקים, אין זה בכלל גוד אחית או אסיק ובעירובין (צ') פליגי אמוראי בכלל אי אמרי' פתיו"ס, זולת מה שי"ל דאף שאין זה בכלל ההלכה דגוד, מ"מ הלמ"מ היא שלא נאמרה להחמיר וכמו"ש הרא"ש פ"ב דב"ק דסתם הלמ"מ לגרוע ולהקל אתי' כמו בדופן סוכה דאתי הלכתא וגרעתי' ואוקמי' על טפח, אבל לומר דפתיו"ס הוא היינו גוד אחית לא יתכן לענ"ד: ידידו:

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה