חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן לא · ג
ועפי"ד הר"ן והירושלמי י"ל בישוב קו' התוס' בכורות (כ"ה) ד"ה ואר"ל שתמהו דאע"ג דתולש לאו היינו גוזז מ"מ בשבת יש לחייב משום תולדה דגוזז, ולהנ"ל י"ל דהתם לגבי דתניא התולש את הכנף והקוטמו והמורטו דחייב ג' חטאות דסתמא קתני אפי' שא"צ מן הסתם לקטימת הנוצה ומה שפירש"י שבת (ע"ד:) בקוטמו בכה"ג דצריך להא הוא רק לפרש גם אליבא דמ"ד משאצ"ל פטור, אבל למ"ד משאצ"ל חייב סתמא קתני כולהו אפי' בא"צ לגוף הנתלש והנקטם וא"כ אס"ד דאתי' עלה רק משום תולדה דגוזז איך יחייב בא"צ לגופה אע"כ ש"מ דתולש היינו גוזז והגם דשי' הריב"ש הביאו המג"א סי' ש"ג דבגוזז חייב אפי' משאצ"ל אבל הרי שי' רש"י והתוס' אינו כן עיי"ש ועתו"ס שבת (צ"ד:) ד"ה אבל ומיושב לפי"ז קו' התוס' לנכון:
ולפי"ז אחר שאמרנו דבנ"ד מכמה טעמים י"ל דליכא אי' תורה ברושם יש לצרף שי' הרע"ב במתני' דא"ר יוסי אף הרושם חייב דמ"מ ת"ק פליג ולא קיי"ל כר' יוסי וכמו"ש הא"ר סי' שנ"ו סקי"ג, ולכאו' שכן הוא ג"כ שי' האו"ז ברמ"א סי' ש"ו סעי' י"א דכתב שלהם הוא רק דרבנן אע"ג דעכ"פ לא גרע מרושם ובאמת עמד במשנה ברורה שם על הסתירה באו"ז ובפי' הירושלמי עיי"ש, ולשי' הרע"ב ניחא דלא קיי"ל כר' יוסי, ורו"מ העיר ג"כ דאע"ג דר' יוסי נימוקו עמו לא ביחיד נגד רבים ועיין ר"ן נדרים (פ"א) ד"ה אלא ובגמ' בכורות (ל"ז) פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים מהו דתימא ר' יוסי נימוקו עמו, חוץ מזה כתב הא"ר שם בדעת הלבוש דרושם מיירי דוקא בכעין אותיות אבל לסימן בעלמא שעושה רושם על טעות שנמצא בספר שרי וכ"מ בנ"צ עיי"ש, ולכאו' שיש לתלות זאת בשי' הר"מ והירושלמי דבמתני' דשבת (ק"ג) דאמר ר' יוסי לא חייבו שתי אותיות אלא משום רושם שכך כותבין על קרשי המשכן לידע איזה בן זוגו שבירושלמי אמר כמין קולמוסין הן עשויין הרי שלא הי' רשימת אותיות אך הר"מ בפיה"מ כתב שהיו כותבין אותיות רק שמאות י"א עד י"ט נחשב לרושם עיי"ש וא"כ לפי' הר"מ י"ל כהלבוש דליכא אי' רושם כ"א באותיות, גם פי' הרבינו האי כן הוא דשני סמניות אינם אותיות ידועות אלא סימנין בעלמא וכן הוא שי' הרשב"א שהביאם הה"מ פי"א: