אור ברסלב
חזון נחום סימן לא

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן לא

סימן ל

ב"ה ט"ו סיון תרצ"ז

כבוד הרב הגדול החו"ב מו"ה אלימלך שפירא נ"י בק' בענדין:

לתשובת מכתבו עם שאלתו מרוב טרדתי הנני בקצרה, אודות אלה שעליהם לעמוד לבחינת הצבא ביום השבת אם יש היתר בעדם לעשות טביעת האצבע ברושם על הביכל כנדרש:

א

הנראה דרך עצה לצדד בזה, הנה בשבת (ק"ד) בשלמא אומן ליחייב משום דדרך כתיבה בכך אלא אשמאל אמאי הא אין דרך כתיבה בכך כו' הא מני ר' יוסי הוא דאמר לא חייבו שתי אותיות אלא משום רושם, ויש להקשות לפימ"ש הר"מ בפיה"מ דגם רבנן ס"ל דרושם חייב ופלוגתתם רק בזה דרבנן ס"ל דרושם הוי תולדה דכותב ור' יוסי ס"ל דרושם הוי אב לעצמו, א"כ מאי קאמר הכא ה"מ ר' יוסי הוא והלא אף לרבנן אתי דמודי רבנן דרושם חייב וכבר עמדו בזה באחרונים ובמנ"ח וכן תקשי בסוגי' הירושלמי כאן פי"ב ה"ג דקאמר מאן תנא סימניות ר' יוסי הוא והרי אפי' כרבנן אתי' כנ"ל והקו' עצומה:

ב

ונראה לתרץ דבחי' מהרא"ל ריש שבת כתב לחדש דאע"ג דאיתרבי תולדות במלאכת שבת מ"מ תולדות לתולדות לא מצינן ותירץ בזה קו' התוס' שם דלמ"ל בהכנסה הסברא דמה לי אפוקי מה לי עיולי מכיון דבלאה"כ הכנסה היתה במשכן רק דאי לאו סברא הו"א דהכנסה ע"י זריקה מקרי תולדה לתולדה ולא מחייב, רק משום הסברא ל"ה תולדה לתולדה עכ"ד ועיין ג"כ שו"ת אנ"ז או"ח סי' צ"ו בזה, והנה דעת היראים דסתם כתיבה הוא רק בקלף ובדיו אבל בסם או בסיקרא הוא תולדה ועיין שו"ת אנ"ז או"ח סי' ר"ז, נמצא לפי"ז לפיה"מ דגם רבנן ס"ל דרושם חייב דהוה תולדה מ"מ זה דוקא ברושם בדיו אבל בסם או בסיקרא פטור משום דהוי תולדה לתולדה ומשא"כ אליבא דר' יוסי דרושם הוי אב:

ולפי"ז מיושב סוגי' הירושלמי כמין חומר דשפיר קאמר מאן תנא סימניות ר' יוסי, דהרשב"א כתב פי' הרב האי גאון ז"ל משני סימניות שאינו אותיות ידועות אלא סימנין בעלמא אבל רש"י פי' משני סימניות האחד בדיו והאחת בסיקרא לפי"ז ממילא א"א לומר דאתי' כרבנן שיחייב משום רושם דהוי תולדה, דז"א דרבנן לא מיחייבי רושם כ"א בדיו אבל הכא שכתב אחת בסיקרא מה תאמר דהוי רושם מ"מ הרי רושם בסיקרא הוי תולדה לתולדה דלא מצינו, וכן מתורץ סוגי' ש"ס דילן דקאמר אמתני' דהכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו בין משם אחד בין משתי שמות בין משתי סמניות דמה דמחייב בשמאל הא מני ר' יוסי הוא ולא קאמר אפי' לרבנן מטעם דרושם הוי תולדה, ז"א דהרי במתני' מסיים בין משתי סמניות דאפי' בזה מחייב בשמאל והרי בכה"ג שכתב בשמאל בשתי סמניות באמת פטור לרבנן דהוי תולדה לתולדה, תולדה אחת משום שמאל דהוי רושם ותולדה שני' משום אחת בסיקרא לכך קאמר ה"מ ר' יוסי הוא דרושם הוי אב ודוק כי נכון:

ולפי"ז בנוגע לשאלתינו י"ל כיון שעושין רושם האצבע לא בדיו רק בצבע נהי דקיי"ל דגם רושם חייב משום תולדה מ"מ בכה"ג שאינו בדיו הוי תולדה לתולדה דליכא אי' דאו' והיא עצה מתקבלת: ) ג):

עוד יותר נראה מדברי הר"מ דלא צריך לבא למה שכתבנו דכותב בשמאל שהוא כרושם פטור בסיקרא דוקא מטעם דהוי תולדה לתולדה, רק אפי' כותב בשמאל בדיו הוי כעין תולדה לתולדה דמשום שמאל הוי רק כרושם וממילא הוי כרושם בשמאל שהוא כעין תולדה לתולדה וכן הבין במנ"ח אות ל"ד דרושם בשמאל פטור, שעפי"ז אתי' שפיר שי' הר"מ פי"א הי"ד דכותב בשמאל פטור אע"פ שבהי"ז פסק דרושם תולדה דכותב הוא ורו"מ העיר בזה ועיין משנה ברורה שהק' כן אבל כנראה שהרגיש בזה המנ"ח והסביר דבשמאל הוי כרושם בשמאל דפטור לרבנן:

ולפי"ז יתכן דה"ה באצבע פטור דסתם רושם דחייב הוא שאוחז המכתב או הקולמוס בידו ורושם. אבל ברושם באצבעו אע"ג דבאצבעו עדיף משמאל שהרי במתני' (ק"ד:) כתב באבק דרכים שפירש"י באצבעו ופטור רק מטעם שאינו מתקיים מ"מ לגבי רושם אפשר דהוי כרושם בשמאל דפטור וטעמא איכא משום דרושם הוי תולדה דכותב והיינו מסתם כותב דשכיח שהיא ביד וכעין מ"ש התוס' שבת (ע"ג:) דאפי' למ"ד משאצ"ל חייב מ"מ בקוצר אינו חייב כ"א בצריך לקצירה, ובירושלמי שם וקה"ש שפי' עפ"ד הר"ן סופי"ד לגבי סחיטה דבתולדה לכ"ע פטור משאצ"ל ונראה הסברא דכיון שהוא רק תולדה דאב א"כ דוקא של אב דשכיח דצריך לו, והכא נמי רושם דהוי תולדה דכותב בידו דשכיח אבל רושם באצבעו אפשר דפטור, ומה דמבואר בש"ע סי' ש"מ סעי' ה' דבדבר המתקיים אפי' לרשום בצפורן אסור מ"מ חיובא י"ל דליכא כיון דרושם שלא בדיו ושלא בידו כולו:

וע' שבת (פ"א) דאמר רבא אסור למשמש בצרור בשבת כדרך שממשמש בחול ומסיק דמותר כלאח"י ופירש"י כגון אוחז צרור בין ב' אצבעותיו שפיר דמי ובש"ע או"ח סי' שי"ב וא"כ לכאו' כותב באצבעו יהי' מקרי ג"כ כלאח"י רק משום דאצבעו נעשה לקולמס והוי דרכו בכך בסיוע כל היד אבל במושיט אצבעו לחוד ומניחו לרושם אפשר שפיר דמקרי כלאח"י וצ"ע עוד:

גם העיר רו"מ דבנ"ד שעושה הרושם שלא מרצון רק מיראת העונש דהוי משאצ"ל ע"פ שו"ת המהרי"ק סי' קל"ז ופנ"י שבת (ד') ומהרש"א ב"ב (קי"ט) והדברים עתיקים, ולהנ"ל יש להוסיף ע"פ הירושלמי והר"ן הנ"ל דבתולדה לכ"ע פטור משאצ"ל וכן בנ"ד דרושם הוי רק תולדה דכותב:

ג

ועפי"ד הר"ן והירושלמי י"ל בישוב קו' התוס' בכורות (כ"ה) ד"ה ואר"ל שתמהו דאע"ג דתולש לאו היינו גוזז מ"מ בשבת יש לחייב משום תולדה דגוזז, ולהנ"ל י"ל דהתם לגבי דתניא התולש את הכנף והקוטמו והמורטו דחייב ג' חטאות דסתמא קתני אפי' שא"צ מן הסתם לקטימת הנוצה ומה שפירש"י שבת (ע"ד:) בקוטמו בכה"ג דצריך להא הוא רק לפרש גם אליבא דמ"ד משאצ"ל פטור, אבל למ"ד משאצ"ל חייב סתמא קתני כולהו אפי' בא"צ לגוף הנתלש והנקטם וא"כ אס"ד דאתי' עלה רק משום תולדה דגוזז איך יחייב בא"צ לגופה אע"כ ש"מ דתולש היינו גוזז והגם דשי' הריב"ש הביאו המג"א סי' ש"ג דבגוזז חייב אפי' משאצ"ל אבל הרי שי' רש"י והתוס' אינו כן עיי"ש ועתו"ס שבת (צ"ד:) ד"ה אבל ומיושב לפי"ז קו' התוס' לנכון:

ולפי"ז אחר שאמרנו דבנ"ד מכמה טעמים י"ל דליכא אי' תורה ברושם יש לצרף שי' הרע"ב במתני' דא"ר יוסי אף הרושם חייב דמ"מ ת"ק פליג ולא קיי"ל כר' יוסי וכמו"ש הא"ר סי' שנ"ו סקי"ג, ולכאו' שכן הוא ג"כ שי' האו"ז ברמ"א סי' ש"ו סעי' י"א דכתב שלהם הוא רק דרבנן אע"ג דעכ"פ לא גרע מרושם ובאמת עמד במשנה ברורה שם על הסתירה באו"ז ובפי' הירושלמי עיי"ש, ולשי' הרע"ב ניחא דלא קיי"ל כר' יוסי, ורו"מ העיר ג"כ דאע"ג דר' יוסי נימוקו עמו לא ביחיד נגד רבים ועיין ר"ן נדרים (פ"א) ד"ה אלא ובגמ' בכורות (ל"ז) פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים מהו דתימא ר' יוסי נימוקו עמו, חוץ מזה כתב הא"ר שם בדעת הלבוש דרושם מיירי דוקא בכעין אותיות אבל לסימן בעלמא שעושה רושם על טעות שנמצא בספר שרי וכ"מ בנ"צ עיי"ש, ולכאו' שיש לתלות זאת בשי' הר"מ והירושלמי דבמתני' דשבת (ק"ג) דאמר ר' יוסי לא חייבו שתי אותיות אלא משום רושם שכך כותבין על קרשי המשכן לידע איזה בן זוגו שבירושלמי אמר כמין קולמוסין הן עשויין הרי שלא הי' רשימת אותיות אך הר"מ בפיה"מ כתב שהיו כותבין אותיות רק שמאות י"א עד י"ט נחשב לרושם עיי"ש וא"כ לפי' הר"מ י"ל כהלבוש דליכא אי' רושם כ"א באותיות, גם פי' הרבינו האי כן הוא דשני סמניות אינם אותיות ידועות אלא סימנין בעלמא וכן הוא שי' הרשב"א שהביאם הה"מ פי"א:

ו

והנה בנ"ד באופן שהעכו"ם אוחז בידו ועושה הרשימה באצבעו מבואר בתוספתא הובאה בר"מ פי"א ומג"א סי' ש"מ דגדול אוחז בקולמוס וקטן אוחז בידו פטור ורו"מ כתב דאפשר הכא שידו הוא הקולמס יגרע, אבל הנה התוס' יומא (מ"ג) ד"ה אשה מסעדתו הביאו מתוספתא וכתבו דהא דפסלינן היכי דהאשה אחזה בידה משום דהוי כאילו האשה עשתה עכ"ל וע' תב"ש סי' ב' תקנ"ב וא"כ ה"ה בנ"ד, סוף דבר שיש צדדים להקל, ובפה"ק נתתי ידיעה לשר המחוז מהאי' חלול שבת בזה והונח להם בקל לקבל הביכליך ולתת הרושם ביום ב' שלאחר השבת של בחינה: בברכת התורה:

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה