חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן לא · ב
ונראה לתרץ דבחי' מהרא"ל ריש שבת כתב לחדש דאע"ג דאיתרבי תולדות במלאכת שבת מ"מ תולדות לתולדות לא מצינן ותירץ בזה קו' התוס' שם דלמ"ל בהכנסה הסברא דמה לי אפוקי מה לי עיולי מכיון דבלאה"כ הכנסה היתה במשכן רק דאי לאו סברא הו"א דהכנסה ע"י זריקה מקרי תולדה לתולדה ולא מחייב, רק משום הסברא ל"ה תולדה לתולדה עכ"ד ועיין ג"כ שו"ת אנ"ז או"ח סי' צ"ו בזה, והנה דעת היראים דסתם כתיבה הוא רק בקלף ובדיו אבל בסם או בסיקרא הוא תולדה ועיין שו"ת אנ"ז או"ח סי' ר"ז, נמצא לפי"ז לפיה"מ דגם רבנן ס"ל דרושם חייב דהוה תולדה מ"מ זה דוקא ברושם בדיו אבל בסם או בסיקרא פטור משום דהוי תולדה לתולדה ומשא"כ אליבא דר' יוסי דרושם הוי אב:
ולפי"ז מיושב סוגי' הירושלמי כמין חומר דשפיר קאמר מאן תנא סימניות ר' יוסי, דהרשב"א כתב פי' הרב האי גאון ז"ל משני סימניות שאינו אותיות ידועות אלא סימנין בעלמא אבל רש"י פי' משני סימניות האחד בדיו והאחת בסיקרא לפי"ז ממילא א"א לומר דאתי' כרבנן שיחייב משום רושם דהוי תולדה, דז"א דרבנן לא מיחייבי רושם כ"א בדיו אבל הכא שכתב אחת בסיקרא מה תאמר דהוי רושם מ"מ הרי רושם בסיקרא הוי תולדה לתולדה דלא מצינו, וכן מתורץ סוגי' ש"ס דילן דקאמר אמתני' דהכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו בין משם אחד בין משתי שמות בין משתי סמניות דמה דמחייב בשמאל הא מני ר' יוסי הוא ולא קאמר אפי' לרבנן מטעם דרושם הוי תולדה, ז"א דהרי במתני' מסיים בין משתי סמניות דאפי' בזה מחייב בשמאל והרי בכה"ג שכתב בשמאל בשתי סמניות באמת פטור לרבנן דהוי תולדה לתולדה, תולדה אחת משום שמאל דהוי רושם ותולדה שני' משום אחת בסיקרא לכך קאמר ה"מ ר' יוסי הוא דרושם הוי אב ודוק כי נכון:
ולפי"ז בנוגע לשאלתינו י"ל כיון שעושין רושם האצבע לא בדיו רק בצבע נהי דקיי"ל דגם רושם חייב משום תולדה מ"מ בכה"ג שאינו בדיו הוי תולדה לתולדה דליכא אי' דאו' והיא עצה מתקבלת: ) ג):
עוד יותר נראה מדברי הר"מ דלא צריך לבא למה שכתבנו דכותב בשמאל שהוא כרושם פטור בסיקרא דוקא מטעם דהוי תולדה לתולדה, רק אפי' כותב בשמאל בדיו הוי כעין תולדה לתולדה דמשום שמאל הוי רק כרושם וממילא הוי כרושם בשמאל שהוא כעין תולדה לתולדה וכן הבין במנ"ח אות ל"ד דרושם בשמאל פטור, שעפי"ז אתי' שפיר שי' הר"מ פי"א הי"ד דכותב בשמאל פטור אע"פ שבהי"ז פסק דרושם תולדה דכותב הוא ורו"מ העיר בזה ועיין משנה ברורה שהק' כן אבל כנראה שהרגיש בזה המנ"ח והסביר דבשמאל הוי כרושם בשמאל דפטור לרבנן:
ולפי"ז יתכן דה"ה באצבע פטור דסתם רושם דחייב הוא שאוחז המכתב או הקולמוס בידו ורושם. אבל ברושם באצבעו אע"ג דבאצבעו עדיף משמאל שהרי במתני' (ק"ד:) כתב באבק דרכים שפירש"י באצבעו ופטור רק מטעם שאינו מתקיים מ"מ לגבי רושם אפשר דהוי כרושם בשמאל דפטור וטעמא איכא משום דרושם הוי תולדה דכותב והיינו מסתם כותב דשכיח שהיא ביד וכעין מ"ש התוס' שבת (ע"ג:) דאפי' למ"ד משאצ"ל חייב מ"מ בקוצר אינו חייב כ"א בצריך לקצירה, ובירושלמי שם וקה"ש שפי' עפ"ד הר"ן סופי"ד לגבי סחיטה דבתולדה לכ"ע פטור משאצ"ל ונראה הסברא דכיון שהוא רק תולדה דאב א"כ דוקא של אב דשכיח דצריך לו, והכא נמי רושם דהוי תולדה דכותב בידו דשכיח אבל רושם באצבעו אפשר דפטור, ומה דמבואר בש"ע סי' ש"מ סעי' ה' דבדבר המתקיים אפי' לרשום בצפורן אסור מ"מ חיובא י"ל דליכא כיון דרושם שלא בדיו ושלא בידו כולו:
וע' שבת (פ"א) דאמר רבא אסור למשמש בצרור בשבת כדרך שממשמש בחול ומסיק דמותר כלאח"י ופירש"י כגון אוחז צרור בין ב' אצבעותיו שפיר דמי ובש"ע או"ח סי' שי"ב וא"כ לכאו' כותב באצבעו יהי' מקרי ג"כ כלאח"י רק משום דאצבעו נעשה לקולמס והוי דרכו בכך בסיוע כל היד אבל במושיט אצבעו לחוד ומניחו לרושם אפשר שפיר דמקרי כלאח"י וצ"ע עוד:
גם העיר רו"מ דבנ"ד שעושה הרושם שלא מרצון רק מיראת העונש דהוי משאצ"ל ע"פ שו"ת המהרי"ק סי' קל"ז ופנ"י שבת (ד') ומהרש"א ב"ב (קי"ט) והדברים עתיקים, ולהנ"ל יש להוסיף ע"פ הירושלמי והר"ן הנ"ל דבתולדה לכ"ע פטור משאצ"ל וכן בנ"ד דרושם הוי רק תולדה דכותב: