חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן כה · ז
ובברכות (כ"ד) כאן בעומד כאן במהלך שצ"ב דלמה במהלך מותר להרהר בד"ת ובחי' הרשב"א דבמהלך ליכא משום מחניך קדוש הביא ע"ז כ"ת מס' גה"ש מהגאון רי"ע ז"ל שכתב להסביר דאיסור צואה בתוך ד"א משום דהוא רשותו של אדם וכמו דד"א קונים לו בכל מקום וא"כ לפי המבואר בש"ע חו"מ רס"ח ובסמ"ע סק"ג דעת הראב"ד ז"ל דד"א של אדם דקונין לו הוא רק בעומד ולא במהלך הכ"נ לענין צואה במהלך הו"ל כאלו היתה חוץ לד' אמותיו:
והנה אע"ג דד"א דרבנן קונין, אבל כה"ג בבעה"מ שבת ר"פ הזורק בטעם דמעביר ד"א בר"ה חייב משום שד"א קונין לו והוי כרה"י, והשו"מ מהדו"ג ח"ג סי' ע"ט הרגיש ג"כ דהא דד"א קונין הוא רק דרבנן, אך העיר בדברי גה"ש דמה בכך דליכא במהלך רשות ד"א הרי מלפניו מרחיק כמלא עיניו אפי' רחוק מד"א. ותי' עפי"ד הפמ"ג בשי' הרשב"א דחוץ לד"א דהוא רק משום לא יראה הרהור מותר עכ"ד, ולכאו' אכתי לשי' הרא"ש דחוץ לד"א הוא משום מחניך קדוש מה קולא דמהלך, אך י"ל דממנ"פ דלשי' הרא"ש בודאי ל"ק משום דאם תוך ד"א ל"ה מחניך במהלך כש"כ חוץ לד"א וז"פ: