חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן כה · ו
אבל הנלע"ד שיש ליישב דברי הירושלמי בין להרא"ש והרשב"א ז"ל, דהנה בהא דמבואר בשבת (ק"ן) דמשום מחניך קדוש אפי' הרהור אסור והיינו אע"ג דקיי"ל דהרהור לאו כדבור דמי מ"מ הכא לא כתיב דבור, מ"מ טעמא בעי דאמאי יהי' הרהור אסור כיון דלא עביד כלום ואפי' דיבורא לא עבדי ובאמת אמרי' בזבחים (ק"ב:) דלאונסו שאני דלא עביד איסורא בהרהור אבל אפי' שלא באונס מה טעם איסור בהרהור ונראה דהרהור דאסור הוא רק משום הואיל דדבור כה"ג דאמר בעירובין (ל"ח:) עכל"פ רבנן עלי' דריב"נ אלא בישן דלא מצי אמר אבל בניעור דאי בעי למימר מצי אמר אע"ג דלא אמר כאמר דמי, וע"כ גם כאן כל איסורא דהרהור הוא משום הואיל דאי בעי מצי אמר ולפי"ז נראה דבלילה דהאיסור בדבור הוא ג"כ רק משום הואיל כדאמר הירו' כיון דאלו הוי יממא הוי חזי' ברם כדין אסור ממילא בלילה לא יהי' איסור הרהור עוד דשוב הוי כמו תרי הואיל דלא אמרי' כפירש"י ותוס' פסחים (מ"ו) ועיין תמורה (י"א) דבעי אי חד מגו אמרי' תרי מגו לא אמרי' וב"מ (ט':) רבנן סברי תרי מגו לא אמרי' ותוס' שם (ח'.) ד"ה ומאי וא"כ הכ"נ בזה שיהי' אסור בלילה משום הואיל דיממא, והרהור משום הואיל דדבור הוי תרי מגו או תרי הואיל דלא אמרינן, וקצת דמיון למ"ש התוס' זבחים (כ"ז) דר' יהודה לא עביד מחשבה כמעשה אלא היכי דבמעשה פסול גמור ודוק, ויצא לנו דבר חדש מאד דבלילה יהי' מותר הרהור אפי' בתוך ד"א, אבל להלכה מסתפינא להקל בדבר שלא שערום בפוסקים וצ"ע: