חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן כא · ט
גם מ"ש כת"ה דברבים לא חיישינן למחוסר ממון והוצאה דידהו דמרובה כמועט נחשב להם, הנה בר"ה (כ"ז) דפריך לגבי שופר של מקדש נעביד דכסף ומשני משום התורה חסה על ממונם של ישראל וביומא (מ"ד) בכל יום חותה בשל כסף משום התורה חסה כו' ועוד בכ"ד עיין במסורת הש"ס הרי דאפי' בצבור חיישינן להוצאת ממון ואע"ג דבמנחות (פ"ט) לגבי שמן המנורה פליגי מ"ד ממטה למעלה שיערו התורה חסה על ממונם של ישראל מ"ד מלמעלה למטה שיערו אין עניות במקום עשירות התם דהוא משום מצות הקרבן של מקדש וכמו הדלקת הנרות ס"ל לחד מ"ד דלא שייך לומר התורה חסה כו' רק דאין עניות במקום עשירות אבל בשאר דברים ואפי' במכשירי קרבן לא גוף הקרבן שוב אמרי' התורה חסה ועתו"ס שבועות (ט"ו) ד"ה מ"מ לחד תי' דלא אמרי' אין עניות במקום עשירות כ"א בכ"ש ולפי"ז ה"ה דאמרי' זה דוקא בגוף הקרבן ולא במכשירי קרבן:
ומכבר הערתי בהא דאמרי' ביומא (מ"ד) הנ"ל ובכ"ד התורה חסה דקשה מחולין (מ"ט) לגבי חלב טמא סותם איסורא דאו' ואת אומר התורה חסה כו' א"כ הכ"נ דבעי' הידור משום זה אלי ואנוהו שהוכיח בשאג"א סי' נ' שהוא מה"ת למה נאמר התורה חסה, ושוב בא לידי בשאלה ס' משפט ההוראה להג' הרצ"ת ז"ל ראיתי שהעיר כעי"ז ותי' ע"פ המבואר באו"ח סי' תרנ"ו לחלק דבל"ת צריך לבזבז כל ממונו ובמ"ע רק עד שליש הארכתי קצת במה שהוא חוץ מענין שאלתינו ע"ד הערה ופלפול למען חיבת דבריו מענינו, ובנדון דידן כבר נתבאר דאין חיוב בהוצאה יתירה לקנות ולבנות על מקום הראשון דהתורה חסה: