חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן כא · ח
והנה כת"ה העיר כדמות ראי' שלא יהי' החיוב על הצבור בהוצאת ממון יותר ממ"ש התוס' פסחים (מ"ו) ובר"ן שם דלא אמרי' הואיל א"ב פריק דבמחוסר ממון ל"א הואיל, אבל כתב שי"ל דבמקום מצוה אפי' במחוסר ממון אמרי' הואיל ומצא כן במהר"ם שי"ק על המצות מ' כ"ב ועוד העיר בראי' מכתובות (נ"ט) באומר שדה זו משכנתי לך לכשאפדנה ממך תקדש כו' מי דמי התם בידו לפדותה וקשה הרי במחוסר ממון ל"א הואיל ועכצ"ל כיון דהוי מצוה לפדותה ולהקדישה שפיר אמרי' הואיל א"ב פריק ובזה צ"ע בנוב"ת או"ח סי' ט"ל לענין אם יכולין לסמוך על ע"ח הסגור בבהכ"נ שנחתם ע"י חיוב תשלומי מס למלך שדן עפ"ד הר"ן הנ"ל דבמחוסר ממון ל"א הואיל וראי' ג"כ ממתני' דעירובין (ל"ב) דאין מערבין בהקדש שלא נפדו והרי בידו לפדותה רק דבמחוסר ממון ל"א הואיל וקשה דהרי הכא הוי מקום מצוה וציין ג"כ לתוס' חולין (פ"ד) ד"ה ולפרקינהו דה"פ כיון שסופו לפדות משום הפסד קדשים הו"ל למפרע שחיטה ראוי' א"כ לכסינהו אפי' קודם פדי' עכ"ל, ועוד העיר דברבים נראה דלש"ל עכוב משום מחוסר ממון כה"ג שכתב המרדכי והוא ברמ"א חו"מ סי' ר"ד דברבים אפי' מתנה מרובה א"י לחזור דמרובה הוי כמועט משום דלכל אחד מגיע רק מועט כמו"ש הסמ"ע עכתו"ד היקרים. אבל לענ"ד עירוב דברים שונים יש בזה, דאין לדמות הואיל ובידו לענין עירוב לשאר דברים, דודאי חלילה לא נעלם מהנו"ב ז"ל מה דאמרי' בכמה דוכתי בש"ס בידו לפדותה כמו בכתובות (נ"ט) הנ"ל דל"ה דשלב"ל משום דבידו לפדותה וביבמות (פ"ח) דע"א נאמן בהקדש דמים משום דבידו לפדותו, רק לגבי עירוב דבעינן סעודה הראוי' מבעו"י ובתוס' יומא (פ"א:) כתבו דלגבי עירוב בעינן דחזי' בשעת קניית עירוב ולא מהני מה דחזי ע"י תקון, א"כ ה"ה דלא מהני מה דחזי' עי"ז שמחוסר ממון:
והנה לסברת המהר"ם שיק דבמקום מצוה אף במחוסר ממון אמרי' הואיל יש להביא סמך מהסבר הש"ס מנחות (ק"א:) בשלמא פרה עומדת לפדות שאם מצא אחרת נאה הימנה מצוה לפדותה אלא הני מנחות מצוה לפדותן וההסבר כנ"ל דבפרה דמצוה לפדותה אף במחוסר ממון אמרי' הואיל מקרי הי' לה שעה"כ אבל משא"כ במנחות דאין מצוה לפדותן:
ובהא דאמרי' בכמה דוכתי שבידו לפדותה כנ"ל אין לו ענין להא דבמחוסר ממון ל"א הואיל, דשאני הואיל מבידו שהרי אפי' במלתא דלא שכיח כתבו התוס' פסחים (מ"ו) דל"א הואיל, אבל בידו מקרי, ובלאה"כ י"ל דמקרי בידו לפדותה ואין זה מחוסר ממון משום דבהקדש שוה מנה שחללו על ש"פ מחולל אבל בפסחים (מ"ו) מ"ש התוס' והר"ן דל"א הואיל א"ב פריק לש"ל כן משום דכבר כתבו התוס' דלש"ל הואיל א"ב מיתשל דאיירי באתי ליד גזבר וכבר נודע מ"ש הט"א בהקדש שוה מנה שחללו על ש"פ מחולל שכתבו התוס' תמורה (כ"ז) שהוא רק ע"י הבעלים דהטעם משום דיכולים הבעלים למיתשל וא"כ באתי ליד גזבר דל"מ שאלה לא יועיל חלול על ש"פ ושפיר מקרי מחוסר ממון, כן אמרתי כבר כד הוינא טליא כמדומה שנמצא כזה בישע"י באיזה מקום והדברים עתיקים, אבל בכל אופן רחוק הדמיון שהעיר כת"ה דמשום דבמחוסר ממון ל"א הואיל לא יהי' ג"כ חיוב על הצבור להוסיף ממון לבנין בה"כ להעמידו במקום הראשון זולת מאשר בארתי לעיל בעיקר חיוב מן הדין ומצוה מן המובחר דליכא בכה"ג דנ"ד: