חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן כא
ב"ה ח' סיון תרצ"ה.
שוכט"ס לכבוד ידנ"פ מחו' הרב הגאון מפורסם חריף ובקי שלשלת היוחסין כש"ת מו"ה אלי' תאומים פרענקל האבד"ק נ"י פשעווארסק:
למרבה עונג הי' לי יקרתו מעולפת ספירים להשתעשע בדברי תורתו הנחמדים וטרדות הימים קודם החג וגם שעמדתי באמצע ענין בתשו' על דבר נחוץ לשעתו המה שמנעוני מלהשיב על אתר ועתה באתי:
ע"ד בהמ"ד הוא הקלויז מהה"ק ר' אברהם משה זצ"ל שהיתה זה כחמשה שנים לשריפת אש וע"פ חק הממשלה נלקח רוב המקום לדרך הרבים ולא נשאר מקום להעמיד בית תפלה כפי הצורך רק שהי' אופן לקנות מקומות משכנים ולצרף אבל הנה נמצא בשוק עוד מגרש מבית הנשרף הנקרא "נשמה הויז" מה שהשאיר אחד קרן קיימת לטובת נשמתו כפי הרשום בפנקס הקהל משנת תקס"ב מהגאון מאוה"ג ר' סענדר זצ"ל מסאטנוב בהיותו לאב"ד בעירו והמקום הזה שהוא בשוק יש לחוש בו שאם לא יבנה ימכר ע"י הממשלה ויבאו זרים בנחלה וע"כ רבים יאמרו שטוב לבנות הבית נשמה ולעשות הקלויז בעלי' ובזה יתקיימו שניהם ויש חוששים שיותר החיוב לבנות הקלויז על מקומו הראשון דחזי לאצטרופי ע"י קנין מקומות מהשכנים לפי שכבר קנה מקומו בקדושת בהמ"ד והוא מקום שהתפללו בו אבותינו:
א
כת"ה חתר חתירה למצא מקור נפתח להתרת הספיקות בתוס' נופך דברי חן חפש ומצא בשו"ת פנ"י סי' ד' מ"ש דאין חשש לבנות בהכ"נ במקום אחר והביא ראי' מגמ' דאמר לא לסתור אינש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי כו' מבואר דאחר הבנין מותר לסותרו אע"פ שישאר מקום הראשון פנוי וכתב דמעשים בכל יום שבונים הבהכ"נ במקום אחר ואין פוצה פה וכן עשה בעצמו במקומו ק"ק הורדנא והיא העובדא בשו"ת פנ"י שם סי' ז' ושוב מצא בשו"ת ב"ש או"ח סי' כ"ה שהביא לשו"ת פנ"י אבל יותר מצא מפורש בר"מ פי"א מה' תפלה הי"ב וז"ל אין סותרין בהכ"נ כדי לבנות אחר במקומו או במקום אחר אבל בונין אחר ואח"כ סותרין זה עכ"ל הרי מפורש דבונין אפי' במקום אחר, והנה אין הס' שו"ת ב"ש אתי וגם הס' שו"ת בר לואי מהדו"ת או"ח סי' ה' שהביא בזה לא נמצא אתי:
אבל הנה מה שהביא מפורש שאין קפידא לבנות במקום אחר המעיין בשו"ת מהר"ם לובלין סי' נ"ט שנשאל על מקום בהכ"נ אם מותר להוציאו מקדושתו ע"י מכירה עי"ז שמצד השררה והכומרים עכבו בידם באמרם שהוא קרוב לבית תפלות שלהם כו' עד שלסבה זו הוכרחו להניח מקומם הראשון ולבנות במקום אחר ונשאר המקום הראשון חרב ופנוי כו' שמזה נראה שאם לא מהכרח הסבה הי' חיוב קדימה למקום הראשון ושו"ת מהרמ"ל הנ"ל הביאה במג"א סי' קנ"ג ס"ק ל"ז:
ב
ואמנם נראה שיש לדון בזה משני ענינים חובת המקום וחובת גברא, הנה מצד חובת המקום לקדושתו לבלי להניח אותו שמם וחרב לומר שתהי' קדושת המקום מושכת החיוב לבנות עליו מחדש המקום קדוש נראה ודאי דליתא משום דבהכ"נ שחרב י"ל דאין בקרקע קדושה יותר מן הדין, ולכאורה הדבר תלוי במחלוקת הכ"מ והראב"ד ז"ל דלשי' הר"מ פ"ו מבה"ב הט"ז דאע"ג דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לע"ל הוא רק בשאר א"י אבל קדושת מקדש וירושלים קדשה לע"ל שהרי הוא אומר והשמותי את מקדשיכם ואמרו חכמים אע"פ ששוממין בקדושתן הן עומדים כו' לפי"ז ה"ה לגבי מקדש מעט מתני' היא במגלה (כ"ח) ועוד א"ר יהודה בהכ"נ שחרב אין מספידין בתוכו כו' ואין עושין אותו קפנדריא שנ' והשמותי את מקדשיכם קדושתן אף כשהן שוממין ובש"ע או"ח סי' קנ"א סעי' י' דאפי' לאחר שחרבו בקדושתן הן עומדין, ובסעי' י"א דאסור בחרבנו לתשמיש מגונה כגון זריעה וחשבונות של רבים א"כ לשי' הר"מ הנ"ל הוא מן הדין שלא בטלה קדושתו כמו בבהמ"ק אחר שחרב שקדשה לע"ל מהך קרא גופי' אבל לשי' הראב"ד דאין חילוק בין מקדש וירושלם לשאר א"י דבכולהו לא קלע"ל א"כ כש"כ בהכ"נ שחרב דאין קדושה בקרקע, ומה דבמתני' במגלה כ"ח דא"ר יהודה בבה"כ שחרב דקדושתן כשהן שוממין י"ל משום דיסבור ר' יהודה דקדשה לע"ל ראה מה שכתבתי בחיבורי "משמרת להבית" בחלק תוס"ש דמ"ד אין קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מיד מעשר ה"ה דס"ל קלע"ל שלא הי' כח בכיבוש מלחמה להפקיע מקדושה וא"כ ר"י לשיטתו במנחות ס"ז דס"ל אין קנין אבל למה דקיי"ל לא קלע"ל בקרקע המקדש א"כ מכש"כ בקרקע בהכ"נ לאחר שחרב, ומה דמבואר בש"ע דאסור בחרבנו לתשמיש מגונה היינו אע"פ שבטלה קדושתו מ"מ דבר בזיון אסור וכמו שיבואר וכה ראיתי בא"א מהדו"ת לאו"ח סי' קנ"ג שכתב וז"ל קרקע עולם שבבהכ"נ אולי אין חל עלי' קדושה עכ"ל משמע דר"ל אפי' בבנינו וא"כ מכש"כ בחורבנו:
ובהגהת הג' מטארנא ז"ל שם כתב בכוונתו דאין בקרקע קדושה שהוא ע"פ האו"ז ה' בהכ"נ דאם עשו אה"ק משן סלע המחובר מעיקרו, אין קדושה חלה עליו כמו דאין מעילה במחובר לקרקע עיי"ש ויש להעיר דא"כ אפי' בהכ"נ גופי' איך יהי' בו דין תשמישי קדושה להר"ן במגלה לפמ"ש הש"ך חו"מ סי' צ"ה דבית הוי כקרקע ועיין מג"א סי' תרל"ז סק"ז ובב"ב ס"ו אמר שאני פשוטי כ"ע דרבנן דתלוש ולבסוף חברו כקרקע הוי לגבי דרבנן ועיין פסחים כ"ו שאני היכל דלתוכו עשוי והק' המפורשים דהרי גם שלכדה"נ אסור מדרבנן וכתב בשו"ת משיב כהלכה יו"ד סי' ט"ז לתרץ ע"פ קו' המל"מ דבלאה"כ הרי מחובר אע"ב מעילה רק דתלוש ולבסוף חברו ל"ה כקרקע ע"כ משני שפיר הש"ס שאני היכל דלתוכו עשוי דהוי שלכדה"נ ואסור רק מדרבנן ובדרבנן תלובס"ח הוי כקרקע ודפח"ת, ולפי"ז הכ"נ אי נאמר דתשמישי קדושה הוי רק דרבנן וכמו"ש בח"ס או"ח סי' ל"ח תיקשי דלא יהי' לבהכ"נ אפי' דין תשמישי קדושה מדרבנן כיון דבדרבנן תלובס"ח כקרקע ובמחובר ליכא דין תשמישי קדושה להאו"ז ודע"ק הנ"ל והיא הערה נכונה, (ראה מה שכתבתי בזה לעיל סי' י"ג, עכ"פ מבואר בדעת האו"ז ודע"ק דקרקע בהכ"נ אין לו קדושה אפי' בבנינו וא"כ מכש"כ בחרבנו:
ואמנם לא כן מבואר במג"א סי' קנ"ג סקט"ז שכתב דלכך מותר לסתור בהכ"נ בבנאו אחרת משום דעדיין בקדושתה שאין בידן להפקיע קדושתן והעצים והאבנים והקרקע בקדושתי' קיימי ואסור להשתמש בהן וגם למכרן כו' אבל יותר נראה עיקר שהדבר מבואר בר"ן מגלה פ"ג והוא תלוי במחלוקת שי' הרמב"ן והר"ן ז"ל שם דשי' הרמב"ן הוא דקדושת בהכ"נ עשו אותו כתשמישי מצוה כסוכה ולולב שנזרקין לאחר מצותן ובזמן מצוה יש בהן קדושה של כבוד וכתב וז"ל ולפיכך בהכ"נ כל זמן שבני העיר רוצים בו נוהגין בו קדושה אפי' בחורבנן שהרי עדיין לא עבר זמן מצותו וראוי לחזור ולבנותו הלכך כשמכרוהו זטה"ע שלא במעמד אנשי העיר אין בני העיר מרוצים מן הסתם שתכחש מצותם לגמרי כו' אבל כשנמלכו בני העיר למכרו ולשתות בו אפי' שכר שרי לפי שעבר זמן מצותו ונפקעת קדושתו ממנו כסוכה וכלולב לאחר זמנן עכ"ל, הרי כתב מפורש דאפי' בחורבנו כ"ז שלא נמכר כדינו לא עבר זמן מצותו לפי שראוי לחזור ולבנותו וא"כ אפי' הקרקע לא נפקע מקדושתו, כ"ז לדברי הרמב"ן אבל שי' הר"ן הוא דבהכ"נ לא משום תשמישי מצוה רק כיון שעיקרו עשוי לומר דבר שבקדושה הטילו בו חכמים קדושה מדבריהם כו' לפי"ז י"ל דהיינו דוקא בבנינו לפי שראוי לומר דבר שבקדושה אבל בחרבנו פקע קדושתו וכמו שכתבתי לעיל דלא עדיף מקרקע המקדש דלא קלע"ל ורק שאסור להשתמש בו דבר מגונה או אפי' שאר תשמישים של הדיוט כמבואר בסי' קנ"ג סעי' י"א ומצאתי בשו"ת רשמי שאלה סי' א' שכתב שהוא מה"ט דלאו אורח להשתמש בו להדיוט כגמר' ע"ז נ"ב:
ד
ולפי"ז בנוגע לחקירה הנ"ל אם יש חיוב בבנין בהכ"נ מחדש לבנותו דוקא על מקום הראשון י"ל דתלי' בשיטות הנ"ל דלפי שי' הר"ן שנראה דאין בקרקע של בהכ"נ בחורבנו קדושה יותר מכש"כ להדע"ק דאפי' בבנינו כן. ודאי שאין חיוב וקדימה לאותו המקום לבנות עליו משום דרק דבר מגונה אסור להשתמש בו אבל לש"ל דקנה מקומו בקדושה משא"כ לשי' הרמב"ן שכתב מפורש דאפי' בחרבנו לא נפקי קדושתו כ"א אחר שמכרו כדין שנמלכו שלא לבנותו ולהפקיע קדושתו וכמו"ש גם במג"א סקט"ז הנ"ל דהעצים והאבנים והקרקע יש בהן קדושה וכן נראה מש"ע סי' קנ"א סעי' י"א דבהכ"נ שבח"ל ג"כ צריך תנאי להשתמש בחורבנו אפי' שלא לתשמיש מגונה יתכן שפיר שהחיוב לבנות על מקום הראשון שקנה מקומו בקדושה, שאם יבנה במקום אחר הרי הוא עושה המלכה שלא לחזור ולבנות במקום הראשון נמצא שעושה בזה הפקעת הקדושה ושלא ע"ד מכירה שיכנסו הדמים תחתיו בקדושה, וגם א"כ משוה"כ יהי' החיוב לבנות במקום הראשון ועם אותן העצים ואבנים לפי מה דאמר (סוכה כ"ז) ושווין שאם נפלה שחוזר ובונה בחוש"מ מהו דתימא האי אחריתא הוא ואינה לשבעה קמ"ל, ובתוס' שם דקמ"ל כיון דבדידי' קעביד איהו הוא משמע לפי שבונה אותה באותן עצים ובס' עין אלי' על ע"י במס' זבחים קפשיט מינה באמר בית זה ינפל ואח"כ בנה באותן עצים הבית הזה אסור, ולפי"ז לפי שארז"ל מי שלא נבנה בהמ"ק בימיו כאילו חרב בימיו א"כ הכ"נ החיוב לחזור ולבנות הבהכ"נ מקדש מעט על מקום הראשון ובאותן עצים ואבנים דאז הוי כאלו לא חרב מתחלה רק אפי' נאמר דבמה שבונה במקום אחר ל"ה עדיין המלכה שלא לחזור ולבנותו משום דאפשר לבנות כאן וכאן ואין כאן יאוש לגמרי מלחזור ולבנות במקום הראשון, מ"מ משום הא לחודא יהי' החיוב לבנות על מקום הראשון משום שכבר קנה לו קדושה מתחלה כן י"ל לכאו', אבל באמת נראה דאפי' אם נאמר דקרקע בהכ"נ קדוש גם בחורבנה מ"מ היינו רק שאסור להפקיע קדושתו אבל לא מצינו שיוטל החיוב על האדם להוסיף עליו בקדושה לבנות עליו והרי אי בעי לא הי' בונה כלל א"כ אפי' כשבונה יוכל לבנות במקום שירצה וכשו"ת פנ"י הנ"ל, ובפרט אם נתמעט המקום שיהי' החיוב להוסיף לבנות ממקום אחר ולצרף בודאי שלא מצינו:
ה
וראי' לזה שהרי אפי' לגבי קרבן אמרי' בתמורה י"א באומר רגלה של זו עולה תמכר לצרכי עולות ודמי' חולין חוץ מדמי אבר שבה וכ"פ הרמז"ל פט"ו ממעה"ק ה"ב ותיקשי לפימ"ש הר"מ שם ה"ד בבהמת השותפין שהקדיש א' מהן חצי' וחזר ולקח חצי' שקדושה וקרבה משום דבע"ח אין נדחים א"כ הכ"נ באומר רגלה של זו עולה יהי' החיוב עליו לחזור ולהקדיש המותר שתהי' כל הבהמה קדושה וקרבה ולמה אמר שתמכר לצרכי עולות, אע"כ דאפי' בשלו אין חיוב עליו להוסיף בנדר וקדושה בכה"ג שעדיין אינו ראוי להקרבה שהקדיש מתחלה רק אבר אחד, והכ"נ בקרקע בהכ"נ שחרב מכש"כ שאין החיוב לקנות ממקום אחר ולצרף להוסיף בקדושה ואפי' משלו ליכא חיוב כמו בהקדש אבר והיא ראי' נכונה:
ו
איברא דלכאו' הרי ביומא ס"ד במפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו ואח"כ נמצא הראשון והרי שניהם עומדין איזה מהן שירצה יקרב דברי חכמים ר' יוסי אומר מצוה בראשון ואם הי' השני מובחר ממנו יביאנו הרי דפליגי אי מצוה בראשון ולאו דוקא בקרבן כן אלא ה"ה בכל המצות כמו שלמד מזה בשו"ת פמ"א ח"ב סי' קכ"ה מובא בשע"ת סי' תקפ"א לענין ש"צ ובעל תוקע שהי' חולה ביום ר"ה ואח"כ נתחזק ונתרפא ושני הש"צ שווים במעלה דתלי' בפלוגתא זו אי מצוה בראשון וקיי"ל כחכמים דאיזה שירצה יקריב אבל זה בנמצא הראשון אחר הפרשה ושניהם עומדים אבל בנמצא קודם הפרשה גם חכמים מודו שמצוה בראשון ואין להפריש אחר תחתיו וא"כ נדון שאלתינו הוא ממש דין דפסח שאבד דכה"ג מצוה בראשון הוא המקום הנבחר מתחלה שכבר ראינו בבנינו, גם הרי בתמורה כ"ג אמרי' בבא לימלך דרבי סבר לא עשו תקנה בקדשים ואמרי' לי' התכפר בשאינה אבודה ואבודה מתה ורבנן סברי עשו תקנה בקדשים כו' וקי"ל כחכמים דאמרי' התכפר באבודה משום תקנה שלא תהי' מתה וא"כ הכ"נ אם נאמר דקרקע בהכ"נ נשאר בקדושה אפי' בחורבנו כדברי הרמב"ן והמג"א הנ"ל הול"ל עשו תקנה בקדשים מקדש מעט שאם לא יבנה עליו סופו שילך לאיבוד ברוב הימים וע"כ נאמר לו שיבנה במקום הראשון, אבל באמת נראה דהתם שאני משום דראוי הראשון להקרבה כמות שהוא אמרי' דמצוה בראשון לדברי ר' יוסי וגם שעשו תקנה בקדשים אבל בכה"ג שאינו ראוי להקרבה שיהי' צריך להוסיף דמים בכה"ג לש"ל מצוה בראשון וגם לש"ל עשו תקנה בקדשים כיון שאין הראשון ראוי עתה להקרבה עוד והכ"נ הרי המקום בחורבנו אינו ראוי לבהכ"נ עד שיבנו עליו לש"ל מצוה בראשון וצ"ע עוד:
ואמנם ג"כ אפי' לדעת האו"ז והדע"ק וכפי שהבאתי לעיל בשי' הר"ן דעכ"פ בחורבנו אין הקרקע קדוש דלדידהו ודאי פשיטא דאפי' המקום רחב ומספיק לבנין ליכא מצוה בראשון. כ"ז מצד חובת קרקע אמרי' דליכא שאין הקרקע מושך עלי' חיוב קדימה לבנות עליו, אבל אכתי יש בזה משום חובת גברא מצוה מן המובחר לבנות על מקום הראשון למען חיבת הקודש ושמירתו שלא יבא המקום לבזיון או לאיבוד וכן לבנות עם אותן העצים ואבנים מבנין הראשון ומפורש בזה בט"ז סי' קנ"ב סק"ג מ"ש וז"ל ודאי מצוה מן המובחר ליקח האבנים ולבנות החדשה כו' ומבואר במג"א סי' קנ"ג סקט"ז דעצים ואבנים והקרקע חדא קדושה הן:
היוצא מזה דלהפוסקים שגם בבנינו הקרקע קדוש כמבואר שי' הרמב"ן וכמו"ש במג"א סקט"ז הנ"ל אפשר שיש חיוב מדינא לבנות על מקום הראשון כמו דס"ל לר' יוסי מצוה בראשון וקודם הפרשה גם לחכמים כן. ונראה עפי"ז מ"ש בשו"ת פנ"י הנ"ל שאין החיוב לבנות על מקום הראשון הוא משום שבודאי מצאו מקום השני יותר מובחר ומוכשר והרי גם בפסח שאבד דס"ל לר' יוסי מצוה בראשון מ"מ אמר דאם הי' השני מובחר הימנו יביאנו, אבל בשני המקומות שווין אפשר שמצוה לבנות על מקום הראשון מן הדין ומכש"כ דאיכא מצוה מן המובחר וכמו שמשמע משו"ת מהרמ"ל הנ"ל ובט"ז הנ"ל מפורש, רק בנ"ד שהמקום הראשון אינו ראוי לעצמו לבנין בלי הוצאות לקנות מהשכנים ולצרף בכה"ג ליכא שום חיוב מדינא ולא משום מצוה מן המובחר כמו דעשיר בשורו ועני בשיו אע"ג דמצוה מן המובחר בגדול עיין ב"ק (ע"ח) אנא מצוה מן המובחר בעינא למיעבד והכ"נ בכה"ג דידן שטוב יותר להציבור בדררא דממונא לבנות על מקום אחר והתורה חסה על ממון ישראל אין חיוב עליהם להוציא ממון ולקנות כדי לצרף למקום הראשון:
ח
והנה כת"ה העיר כדמות ראי' שלא יהי' החיוב על הצבור בהוצאת ממון יותר ממ"ש התוס' פסחים (מ"ו) ובר"ן שם דלא אמרי' הואיל א"ב פריק דבמחוסר ממון ל"א הואיל, אבל כתב שי"ל דבמקום מצוה אפי' במחוסר ממון אמרי' הואיל ומצא כן במהר"ם שי"ק על המצות מ' כ"ב ועוד העיר בראי' מכתובות (נ"ט) באומר שדה זו משכנתי לך לכשאפדנה ממך תקדש כו' מי דמי התם בידו לפדותה וקשה הרי במחוסר ממון ל"א הואיל ועכצ"ל כיון דהוי מצוה לפדותה ולהקדישה שפיר אמרי' הואיל א"ב פריק ובזה צ"ע בנוב"ת או"ח סי' ט"ל לענין אם יכולין לסמוך על ע"ח הסגור בבהכ"נ שנחתם ע"י חיוב תשלומי מס למלך שדן עפ"ד הר"ן הנ"ל דבמחוסר ממון ל"א הואיל וראי' ג"כ ממתני' דעירובין (ל"ב) דאין מערבין בהקדש שלא נפדו והרי בידו לפדותה רק דבמחוסר ממון ל"א הואיל וקשה דהרי הכא הוי מקום מצוה וציין ג"כ לתוס' חולין (פ"ד) ד"ה ולפרקינהו דה"פ כיון שסופו לפדות משום הפסד קדשים הו"ל למפרע שחיטה ראוי' א"כ לכסינהו אפי' קודם פדי' עכ"ל, ועוד העיר דברבים נראה דלש"ל עכוב משום מחוסר ממון כה"ג שכתב המרדכי והוא ברמ"א חו"מ סי' ר"ד דברבים אפי' מתנה מרובה א"י לחזור דמרובה הוי כמועט משום דלכל אחד מגיע רק מועט כמו"ש הסמ"ע עכתו"ד היקרים. אבל לענ"ד עירוב דברים שונים יש בזה, דאין לדמות הואיל ובידו לענין עירוב לשאר דברים, דודאי חלילה לא נעלם מהנו"ב ז"ל מה דאמרי' בכמה דוכתי בש"ס בידו לפדותה כמו בכתובות (נ"ט) הנ"ל דל"ה דשלב"ל משום דבידו לפדותה וביבמות (פ"ח) דע"א נאמן בהקדש דמים משום דבידו לפדותו, רק לגבי עירוב דבעינן סעודה הראוי' מבעו"י ובתוס' יומא (פ"א:) כתבו דלגבי עירוב בעינן דחזי' בשעת קניית עירוב ולא מהני מה דחזי ע"י תקון, א"כ ה"ה דלא מהני מה דחזי' עי"ז שמחוסר ממון:
והנה לסברת המהר"ם שיק דבמקום מצוה אף במחוסר ממון אמרי' הואיל יש להביא סמך מהסבר הש"ס מנחות (ק"א:) בשלמא פרה עומדת לפדות שאם מצא אחרת נאה הימנה מצוה לפדותה אלא הני מנחות מצוה לפדותן וההסבר כנ"ל דבפרה דמצוה לפדותה אף במחוסר ממון אמרי' הואיל מקרי הי' לה שעה"כ אבל משא"כ במנחות דאין מצוה לפדותן:
ובהא דאמרי' בכמה דוכתי שבידו לפדותה כנ"ל אין לו ענין להא דבמחוסר ממון ל"א הואיל, דשאני הואיל מבידו שהרי אפי' במלתא דלא שכיח כתבו התוס' פסחים (מ"ו) דל"א הואיל, אבל בידו מקרי, ובלאה"כ י"ל דמקרי בידו לפדותה ואין זה מחוסר ממון משום דבהקדש שוה מנה שחללו על ש"פ מחולל אבל בפסחים (מ"ו) מ"ש התוס' והר"ן דל"א הואיל א"ב פריק לש"ל כן משום דכבר כתבו התוס' דלש"ל הואיל א"ב מיתשל דאיירי באתי ליד גזבר וכבר נודע מ"ש הט"א בהקדש שוה מנה שחללו על ש"פ מחולל שכתבו התוס' תמורה (כ"ז) שהוא רק ע"י הבעלים דהטעם משום דיכולים הבעלים למיתשל וא"כ באתי ליד גזבר דל"מ שאלה לא יועיל חלול על ש"פ ושפיר מקרי מחוסר ממון, כן אמרתי כבר כד הוינא טליא כמדומה שנמצא כזה בישע"י באיזה מקום והדברים עתיקים, אבל בכל אופן רחוק הדמיון שהעיר כת"ה דמשום דבמחוסר ממון ל"א הואיל לא יהי' ג"כ חיוב על הצבור להוסיף ממון לבנין בה"כ להעמידו במקום הראשון זולת מאשר בארתי לעיל בעיקר חיוב מן הדין ומצוה מן המובחר דליכא בכה"ג דנ"ד:
ט
גם מ"ש כת"ה דברבים לא חיישינן למחוסר ממון והוצאה דידהו דמרובה כמועט נחשב להם, הנה בר"ה (כ"ז) דפריך לגבי שופר של מקדש נעביד דכסף ומשני משום התורה חסה על ממונם של ישראל וביומא (מ"ד) בכל יום חותה בשל כסף משום התורה חסה כו' ועוד בכ"ד עיין במסורת הש"ס הרי דאפי' בצבור חיישינן להוצאת ממון ואע"ג דבמנחות (פ"ט) לגבי שמן המנורה פליגי מ"ד ממטה למעלה שיערו התורה חסה על ממונם של ישראל מ"ד מלמעלה למטה שיערו אין עניות במקום עשירות התם דהוא משום מצות הקרבן של מקדש וכמו הדלקת הנרות ס"ל לחד מ"ד דלא שייך לומר התורה חסה כו' רק דאין עניות במקום עשירות אבל בשאר דברים ואפי' במכשירי קרבן לא גוף הקרבן שוב אמרי' התורה חסה ועתו"ס שבועות (ט"ו) ד"ה מ"מ לחד תי' דלא אמרי' אין עניות במקום עשירות כ"א בכ"ש ולפי"ז ה"ה דאמרי' זה דוקא בגוף הקרבן ולא במכשירי קרבן:
ומכבר הערתי בהא דאמרי' ביומא (מ"ד) הנ"ל ובכ"ד התורה חסה דקשה מחולין (מ"ט) לגבי חלב טמא סותם איסורא דאו' ואת אומר התורה חסה כו' א"כ הכ"נ דבעי' הידור משום זה אלי ואנוהו שהוכיח בשאג"א סי' נ' שהוא מה"ת למה נאמר התורה חסה, ושוב בא לידי בשאלה ס' משפט ההוראה להג' הרצ"ת ז"ל ראיתי שהעיר כעי"ז ותי' ע"פ המבואר באו"ח סי' תרנ"ו לחלק דבל"ת צריך לבזבז כל ממונו ובמ"ע רק עד שליש הארכתי קצת במה שהוא חוץ מענין שאלתינו ע"ד הערה ופלפול למען חיבת דבריו מענינו, ובנדון דידן כבר נתבאר דאין חיוב בהוצאה יתירה לקנות ולבנות על מקום הראשון דהתורה חסה: