חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן יג · ל
ואמנם כ"ז בנוגע לשאר אי' אבל בנידון שאלתנו באי' הנאה מס"ת ותשמישי קדושה מפורש להיתר בש"ע יו"ד סי' קע"ט סעי' ט' תינוק שנפגע אין קורין עליו פסוק ואין מניחין עליו ס"ת ובש"ך ס"ק י"ב שהוא עפ"י דאמר בשבועות (ט"ו) דאסור להתרפאות בדברי תורה רק להגן שאני וע"כ בתינוק וה"ה גדול שכבר נחלה אסור להניח עליו ס"ת משא"כ להגן שלא יחלה וא"כ מכש"כ בנ"ד להניח עליו מטפחת ס"ת כדי שלא תפיל דהוי רק להגן מותר אע"ג שהוא רק רפואה סגוליית, וראיתי בשו"ת טוטו"ד מהדו"ג סי' מ"ז שנשאל בענין זה וכתב להתיר מטעם זה ובצירוף הסברא דתשמישי קדושה הוי רק דרבנן שמותר לחשאב"ס ואין הס' כעת תח"י וכמדומה שלא הזכיר מזה דהוי רק רפואה סגוליית, והנה הגם שהוכחתי לעיל דתשמישי קדושה הוי אי' דאו' מ"מ יספיק טעם הראשון משום דלהגן שאני ומותר אפי' רפואה סגוליית כנ"ל: