חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן יג · ו
פרט הב' אם יש פדיון לתשמישי קדושה, הנה ביו"ד סי' רפ"ב סעי' ט"ז מבואר דתפוחי כסף וזהב שעושין לס"ת לנוי תשמישי קדושה הן ואסור להוציאם לחולין אם לא לקנות מהם ס"ת או חומש ובמג"א סי' קנ"ג סקי"ד כתב בפשיטות דתשמישי קדושה אפי' במכירה ע"י זטה"ע אכתי בקדושתי' קיימי ועמד ע"ז בפמ"ג שמבואר ההיפך בש"ע יו"ד כנ"ל. ובחת"ס או"ח סי' ל"ח העיר על הסתירה בדברי הר"מ פ"י מה' ס"ת שכתב וז"ל תיק שהוכן לס"ת והונח בו וכן המטפחות כו' תשמישי קדושה הן ואסור לזרקן אלא כשישברו או שיבלו נגזזין כו' ומיני' בי' כתב וכן רימוני כסף וזהב כו' אסור להוציאן לחול אא"כ מכר אותן לקנות בדמיהן ס"ת או חומש והרי הסתירה גלוי' בדברי עצמו אם יש פדיון לתשמישי קדושה ותי' החת"ס ע"פ קו' הרמב"ן הנ"ל הובא בר"ן מגילה דהא קדוה"ג א"י לחולין ע"י פדיון ולטעמי' אזיל במלחמות בע"ז גבי מזבח ששקצו אבני יון דמזבח הוי ככ"ש ומייתי מתוספתא דאבני היכל ועזרות שנפגמו אין להם פדיון וה"ה אבני ביהכ"נ אבל הרז"ה פליג שם וס"ל אפי' אבני מזבח יוצאין לחולין ע"י פדיון ומעילה ומכש"כ אבני היכל ועזרה, ואמנם כ"ז בבנין אבל בכלים אתאן לפלוגתת הר"מ והראב"ד פ"ו ממעילה ה"ד דלהר"מ כלי תשמיש דמקדש אפי' אינם כ"ש יש בהם מועל אחר מועל ולהראב"ד דוקא כ"ש אשר ישרתו בהם בקודש, ולפ"ז להר"מ היינו כלי תשמיש כגון תיק וכדומה ע"כ כתב שנגנזים אבל ברמונים שאינם אלא לנוי ס"ת לא יעלה על הדעת שיהי' כיו"ב במקדש מועל אחר מועל וממילא יוצאין לחולין ע"י פדיון עכתו"ד. וכ"ת תמה ע"ד החת"ס שהרי הר"מ בה' מעילה לא כתב שם רק שבכלי תשמיש במקדש י"ב מועל אחר מועל אבל לענין פדיון מודה הר"מ שיש להן וכמבואר בכ"מ שנלמד ממתני' דקתני לה עם בהמה טמאה שאינה קדושה אלא קדו"ד עכ"ד: