חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן י · יד
חוץ לענינו הנ"ל נ"ל לתרץ עוד באופן אחר קו' הטה"ק הנ"ל דאיך מסייע הש"ס במנחות (ל"ב) דמזוזה מצוה בסתומות הא י"ל דלעולם מצוה בפתוחות וטעם דאין מורידין הוא לגבי דיעבד כדמשני הש"ס כן לגבי קלף ודוכסוסטס, ונ"ל הנה לכאו' יש להעיר בתי' הש"ס בסמוך דדוכסוסטס למצוה והרי כבר הקשה השאג"א סי' מ"ז בהא דס"ת ותפילין אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין ותיפוק לי' דלא נכתב לשמה לשם מזוזה [ואין לומר דמיירי שבשעת כתיבה ועיבוד התנה שתהי' כתיבה זו לשם ס"ת או תפילין כ"ז שראוי למצותן וכשיבלה תהי' כתיבה למזוזה, דא"כ מאי פריך הש"ס והא מורידין עושין הא בעי שרשוט, ואי מיירי שנכתבו על תנאי לשם מזוזה כשיבלה, א"כ בע"כ שרטט נמי כדי שיהי' ראוי למזוזה] ותירץ דכיון שחלה על הכתיבה קדושה חמורה של ס"ת או תפילין גם קדושה קלה של מזוזה בכלל דיש בכלל מאתים מנה ולא דמי לקדשים דאפי' לשם גבוה מהן פסולין דחשיב שלא לשמן ולא מהני מחשבה דגבוה לשם הקלה, משום דהתם שכבר הקדישן לשם קדשים קלים א"א עוד לקדושת הגבוה לחול על קרבן זה עיי"ש. ובפשיטות יש לתרץ דאע"ג דלא מיירי הכא בהתנה בפירוש גם על קדושת מזוזה כמו שהוכיח מן הסוגי', מ"מ הכא גם בסתמא הוי כהתנה דיש בכלל מאתים מנה והוי זה כעין דאמרינן לב ב"ד מתנה עליהן אע"ג דלא התנו הוי כהתנו בפירוש וכה"ג שכתבו התוס' בעירובין (י"ג) למ"ד דמוחקין לסוטה מן התורה משום דסתמא כתובה, אע"ג דלהתלמד חשיב של"ש, ס"ת עדיפא מלהתלמד שכותב סתם לדעת כן שאם יצטרכו ימחקו ממנה פ' סוטה והכ"נ בתו"מ שכותב לדעת כן שאם יהי' צורך דהיינו כשבלה יהי' למזוזה כיון שראוי לעשות מהם מזוזה למאי דמסיק דהאי תנא ס"ל דגם מזוזה א"צ שרטוט ומעתה קשה דהא תינח אם בלא טעמא דאין מורידין הי' ראוי לכתחילה למזוזה אבל מאחר דמשני דמזוזה אדוכסוסטס למצוה א"כ כיון שאין ראוי לכתחילה למזוזה ממילא הוא גורר אחריו פסול דיעבד משום שלא היתה הכתיבה לשמה לשם מזוזה דעל כרחו לא הי' כותב לדעת כן שיהי' בכלל מאתים מנה גם קדושת מזוזה, כיון שידע הכותב שלא יהי' ראוי עוד למזוזה לכתחילה משום דמזוזה אדוכסוסטס, ודמיון לזה אמרי' בשבועות (י"א) באבודין דלא שכיח לא אמרי' לב ב"ד מתנה עליהן, ובתוס' חולין (כ"ט) כתבו דהיכי דאסור לכתחילה הוי מלתא דלא שכיחא וא"כ הכ"נ כיון שא"ר לכתחילה למזוזה הוי לא שכיחא ול"ש לומר לב הסופר מתנה שיהי' בכלל מאתים מנה וא"כ ממילא הוי הכתיבה שלא לשמה:
אך בט"ג לגיטין בסוף ספרו כתב לתרץ דלא איכפת לן הכא בכתיבה שלא לשם מזוזה אחר דמשני הש"ס דלמא להשלים דהיינו אם חסר שורה אחת במזוזה, א"כ כיון שכל המזוזה נכתבה לשמה שורה האחת בטלה לגבה והוי כנכתבה כלה לשמה:
ולפי"ז מתורץ היטב קו' הטה"ק הנ"ל דהא תינח אחר דמשני הש"ס דלמא להשלים, אבל בס"ד דאמר לימא מסייע לי' דמזוזה מצוה בסתומות שהי' מפרש הברייתא לענין לחבר שני פרשיות שלימות א"כ לא הי' יכול לדחויי דלעולם מזוזה מצוה בפתוחות וטעם דאין מורידין הוא לענין דיעבד דז"א דאם עכ"פ לכתחילה אינו ראוי למזוזה משום פתוחות שוב ממילא גורר אחריו שיהי' פסול גם דיעבד כיון שהיתה הכתיבה של שני פרשיות שלא לשמה של מזוזה כנ"ל ודוק היטב: