אור ברסלב
חזון נחום סימן י

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן י

סימן ט

ב"ה עש"ק ז"ך למב"י תר"פ לפ"ק דאמבראווא.

שוכט"ס לכבוד הרבני החריף המופלג בתו"י מו"ה שמשון אלטר דרעזנר נ"י סופר סת"ם מק' קראקא:

לתשובת שאלתו שאלת חכם ברצועה שנפסקה לרחבה ונשאר בה פחות כשעורה והוא בתוך שיעור המקיף את הראש, שהשאיר הפמ"ג בצ"ע אם מותר לתפור ועכשיו שהוא שעת הדחק אם יש לסמוך להתיר בזה לכתחילה כיון שבלאו הכי יש מתירים לתפור אף בנפסק לגמרי והביא מדברי השבו"י לגבי פטום של אתרוג המחובר במקצת דמקרי תמה עכ"ד:

א

הנה שי' היש מתירים בתפירה הלא הוא הר"ת בתוס' מנחות (ל"ה) עפ"י סוגי' הש"ס שם: אביי הוה יתיב קמי' דר' יוסף איפסק לי' רצועה דתפילין א"ל מהו למקטרי' א"ל וקשרתם כתיב שתהא קשירה תמה א"ל ר"א ברי' דר"י לר"א מה למתפרי' ולעיילי' לתפירה לגאו א"ל פוק חזי מה עמא דבר, פי' בקונט' להחמיר ור"ת מפרש להקל, וצריך להבין בשי' ר"ת דאם ס"ל דתפירה ל"ה בכלל קשירה ולכך קשירה אסור ותפירה מותר וא"כ למה צריך דוקא שתהי' התפירה מבפנים דעיילי' לתפירה לגאו. ולכאו' י"ל דפירש"י כאן קשירה תמה שתהא הקשירה נאה ואם יש קשר אחר ברצועה לבד מקשר שקושרין בראש תו ל"ה קשירה נאה, לשון אחר קשירה תמה רצועה שלימה ולא קשורה עכ"ל. וא"כ י"ל דאפשר תרתי איתנהו בזה דבעינן רצועה שלימה ולא קשורה וגם בעינן שתהי' תמה היינו יפה והלכך לגבי תפירה נהי דל"ה בכלל קשורה ומקרי שלימה מ"מ לא מקרי יפה אם נראין התפירות מבחוץ לכן בעינן דוקא דעיילי' לתפירה לגאו, ואע"ג דבכ"מ דבעינן הדר ויפה הוא משום זה אלי ואנוהו והתוס' סוכה (כ"ט) כתבו דאין ואנוהו אלא לכתחילה ולא מיפסל בהכי ואלו לגבי רצועה שנפסקה נראה מבואר מדברי הפוסקים ובש"ע או"ח סי' ל"ג דאם לא היתה התפירה מצד פנים פסול אפי' בדיעבד, היינו משום דהכא מלבד המצוה דזה אלי ואנוהו כתיב בי' וקשרתם שתהא קשירה תמה והיינו יפה ובאם נראין התפירות לחוץ לא מקרי תמה, כן י"ל לכאורה. ואם כן נאמר נמצא חידוש דין להקל דבנפסקה הרצועה מחוץ לקשר מה שמקיף הראש שם יהי' מותר בתפירה לר"ת אפי' אם נראית לבר ממנ"פ דאי משום תמה ולא קשורה הא תפורה ל"ה בכלל קשורה ואי משום תמה יפה זה רק בתוך שיעור המקיף את הראש כפירש"י הנ"ל דאם יש קשר אחר מלבד הקשר שקושרין בראש ל"ה קשירה תמה יפה, משא"כ מחוץ לקשר:

ב

אבל לפי"ז צ"ע במ"ש בשו"ת תה"ד סי' מ"ז הביאו בט"ז בסי' ל"ג דמתחילה כתב להקל בתפירה כל שהוא חוץ לקשר אבל הוא תוך שיעור רצועות דהיינו של ימין עד הטבור ושל שמאל עד החזה הואיל דר"ת מתיר אפי' תוך הקשר בתפירה מבפנים ואח"כ כתב שאין להקל דהא דפסק תלמודא למיעל לתפירה לגאו קשה ליזהר בדבר עיי"ש, ולהנ"ל תיקשי דמה בכך שקשה ליזהר הרי בזה שהתפירה היא חוץ לקשר לא איכפת לן אם נראית התפירה מבחוץ דמקרי שפיר קשירה תמה לשני הפירושים בפירש"י כנ"ל:

ג

אמנם הנ"ל בזה דהנה בשי' הר"ת דמפרש פוק חזי מה עמא דבר להקל העיר בפמ"ג דמנ"ל זה בלא ראי'. ונראה בטעמי' דהנה במג"א סי' ל"ב ס"ק נ"ב לענין דצריך לעשות הבתים מעור אחד הביא בשם האגודה דע"י תפירה חשיב כעור אחד וכ"כ התוס' מנחות (ד' ל"ב) ד"ה להשלים כמו"ש ס"ס ל"ג עכ"ל ובב"ש אע"ז סי' ק"ל ס"ק ח' הביא ג"כ מתוס' מנחות הנ"ל דתפירה עושה עור אחד ומ"ש ביו"ד סי' רפ"ח דמזוזה שתפרה פסולה היינו רק בתפרה אחר כתיבה עיי"ש מבואר ע"כ דשי' הר"ת ברצועה שנפסקה להקל בתפירה דטעמו משום דס"ל דתפירה עושה עור אחד ומקרי שפיר קשירה תמה שלימה וזה שכוון המג"א הנ"ל במה שסיים כמו"ש ס"ס ל"ג, והיינו דשם מבואר שי' הר"ת להקל בתפירת הרצועות:

ומה דבעינן דוקא דעיילי' לתפירה לגאו, אע"ג דתפירה עושה עור אחד, נראה שהוא לפי מה דאמרי' בעירובין (פ"א) אר"ח תפרה בקיסם מערבין לו בה והתניא אין מערבין לא קשיא הא דידוע תיפרה הא דלא ידיע תיפרה ופירש"י ידיע תיפרה שניכר מקום תפירתה והוי כפרוסה עיי"ש, מבואר דתפירה עושה דבר שלם באופן שלא ניכר התפירה אבל בניכר א"א לומר דעושה אותו שלם שהרי יש שינוי בזה מבשלם דידיע תיפרה, ולפי"ז מבואר היטב מה דגם בתפירה בעינן דוקא דעיילי' לגאו ואין זה משום הידור ויופי בלבד שיהי' מקרי קשירה תמה יפה רק משום דהיכי שניכר התפירה לבד ל"ה ג"כ קשירה שלימה דהיכי שידיע תיפרה הוי כפרוסה:

וזה יהי' ג"כ כוונת התוס' סוטה (י"ח) במ"ש דקרן של פרה פסולה לשופר כיון דאית בה גילדי כשנים ושלשה שופרות דמי אע"ג דמחברי התם נמי דרכו להוסיף בכל שנה גלד אחד וניכר התוספות לא מהני חיבורו עיי"ש ובב"ש אע"ז סי' ק"ל הנ"ל. והיינו משום דניכר התוספות הוי כפרוסה כש"ס עירובין הנ"ל, ולפי"ז ניחא לי שפיר דברי התה"ד הנ"ל דגם בנפסק הרצועה חוץ לקשר בעינן דוקא למיעל התפירה לגאו אע"ג דחוץ לקשר ליכא משום קשירה תמה יפה, מ"מ איכא בזה משום קשירה תמה שלימה, דאם לא עיילי' לגאו וניכר התפירה לבר ל"ה קשירה שלימה כש"ס דעירובין דידוע תיפרה הוי כפרוסה ודוק היטב כי הדברים נכונים ומזהירים בס"ד:

ד

איברא דלפי"ז שי' הר"ת להקל בתפירה, לכאו' תלי' בשני הפירושים שבתוס' מנחות (ל"ב) הנ"ל בד"ה דילמא להשלים שהקשו שם דת"ל דאמרי' בירו' בפ"ק דמגילה דתפילין ומזוזות אין נכתבין אלא על עור אחד ותי' כיון דתפרן יחד דינו כעור אחד אבל כתבו שיש עוד לפרש להשלים כגון דפרשת שמע בסוף עמוד והוסיף פרשת והא"ש בגליון שלמטה או פרשת והא"ש בסוף עמוד והוסיף פ' שמע בגליון שלמעלה, וא"כ לפי' הב' אין ראי' דתפירה עושה עור אחד וכ"כ במחצה"ש סי' ל"ב בטעם הפוסקים דלא סגי בתפירת הבתים שיהי' מקרי מעור אחד:

ה

אבל הנלע"ד דבנ"ד לגבי תפירת הרצועות י"ל דלשני הפירושים מקרי עור אחד ואבאר, הנה זה סוגית הש"ס במנחות שם רנב"י אמר מצוה לעשותן סתומות כו' לימא מסייע לי' כיוצא בו ס"ת שבלה ותפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין כו' הא מורידין עושין אמאי הכא פתוחות והכא סתומות ומשני דלמא להשלים ופריך הא מורידין עושין והתניא הלמ"מ תפילין על הקלף ומזוזה על דוכסוסטוס ומשני דבמזוזה הוא למצוה:

ו

ולבא לביאור הש"ס אקדים מ"ש הרמב"ם ז"ל לגבי פ' והא"ש בתפילין שצריך שיעשנה סתומה ואם שינה פסול וכתב הט"ז באו"ח סי' ל"ב ס"ק כ"ה דחילי' של הרמב"ם מסוגי' דמנחות הנ"ל דפריך אמאי הכא סתומות והכא פתוחות ודייק הרמז"ל דע"כ האי דיוק דאין מורידין קאי גם אתפילין דאי אס"ת לחוד לישני לי' דאה"נ דמס"ת בלא"ה אין עושין מזוזה משום דבס"ת הוי סתומות כו' והא דאמר טעמא דאין מורידין משום שהוא כולל גם אתפילין, אע"כ דגם בתפילין בעינן סתומות וגם בדיעבד פסול בפתוחות דאל"כ הו"ל לשנויי דאיתרמי דכתב תפילין בפתוחות ואעפ"כ אין עושין מהן מזוזות לפי שאין מורידין אע"כ דסתומות דוקא בתפילין אפי' בדיעבד עכ"ד. והקשה ע"ז השואל בשו"ת ב"א או"ח סי' ב' דהרי הש"ס פריך בסמוך תפילין על הקלף ומזוזה אדוכסוסטוס, ומס"ת לק"מ דכשר בדיעבד ג"כ אדוכסוסטוס וא"כ נימא דנקט טעם כולל אלא ע"כ דהקושיא היא על כאו"א דלמה צריך טעם דאין מורידין אתפילין, וא"כ הכ"נ בקו' הראשונה מפתוחות וסתומות י"ל דהקושי' היא מס"ת ומאי ראי' להרמב"ם:

ז

ונ"ל בישוב שי' הרמז"ל הנה יש לי תמי' עצומה בסוגית הש"ס כאן הא דמסייע במזוזה מצוה בסתומות מדצריך לטעם דאין מורידין עד דדחי הש"ס דלמא להשלים, והרי בפשיטות י"ל דבאמת מצוה בפתוחות רק דצריך לטעם דאין מורידין לגבי דיעבד וכמו דמשני הש"ס בסמוך לגבי קלף ודוכסוסטוס דמזוזה אדוכסוסטס למצוה וטעם דאין מורידין הוא לענין דיעבד וחפשתי ומצאתי בטה"ק שעמד בזה והניח בקושי':

אך הנ"ל לתרץ דאדרבה כיון דבלאה"כ הוכרח הש"ס לשנויי בסמוך דכסוסטוס במזוזה למצוה שוב לא יכול לשנויי כאן דגם פתוחות למצוה דכבר נודע מה שחידש הלח"מ בפ"ד מה' יבום וחליצה דלא מכשרינן רק חד פסולא בדיעבד אבל בהצטרפות שני פסולי לכתחילה אף דיעבד פסול, ולפי"ז הכ"נ אם נאמר בפתוחות למצוה הדר תיקשי דלמה צריך לטעם דאין מורידין ואין לומר דנפ"מ לענין דיעבד דז"א שהרי בלאה"כ פסול אפי' בדיעבד משום דאיכא במזוזה זו שני פסולי לכתחילה, חדא דלכתחילה מצוה בפתוחות ועוד דמזוזה לכתחילה מצוה אדוכסוסטס, אע"כ דגם לכתחילה מזוזה מצוה בסתומות, ולפי"ז מיושב היטב שי' הרמז"ל דתפילין סתומות דוקא ודייק מפירכת הש"ס כאן הכא סתומות והכא פתוחות ול"ק קו' השואל בב"א דשמא קו' הש"ס הוא רק מס"ת כמו דהקו' בסמוך מקלף ודוכסוסטס הוא רק לגבי תפילין, דז"א דאדרבה כיון דהקושי' בסמוך הוא רק מתפילין על כרחו דגם קו' הראשונה מסתומות ופתוחות הוא מתפילין דוקא דבזה האופן א"נ דמזוזה מצוה בפתוחות יהי' תרי פסולי לכתחילה כנ"ל, משא"כ מס"ת לק"מ די"ל דבאמת מזוזה מצוה בפתוחות וטעם דאין מורידין הוא לגבי דיעבד דהרי בעושה מס"ת מזוזה ליכא כ"א חדא פסולא לכתחילה דמזוזה מצוה בפתוחות אבל משום קלף ודוכסוסטס ליכא פסול כלל שהרי ס"ת כשר בדיעבד אדוכסוסטס, ומשכחת דאיתרמי שכתב ס"ת אדוכסוסטס, אע"כ דקו' הש"ס הוא רק מתפילין וא"כ דינו של הרמז"ל מוכרח דתפילין עושה סתומות ואפי' בדיעבד ודוק כי חריף:

ח

ואמנם מה שכתבתי בישוב התמי' מה דלא דחי הש"ס דלעולם מזוזה מצוה בפתוחות וטעם דאין מורידין הוא לגבי דיעבד משום דסמך אשינויא דלקמן דמזוזה אדוכסוסטס למצוה והוי תרי פסולי לכתחילה כנ"ל, כ"ז ניחא אם נאמר דהמקשן כבר ידע משינוי' דלקמן אבל משמעות הש"ס נראה לכאו' דלא ידע המקשן מזה ולא אסיק אדעתי' עד לבסוף דמקשה הש"ס מקלף ודוכסוסטס וא"כ הדרא התמי' לדוכתי':

אבל הנראה לתרץ עד"ז הנה בשו"ת ב"א סי' א' הקשה קו' עצומה בדברי התוס' דלמא להשלים דכתבו ב' פירושים, האחד דמיירי ע"י תפירה שעושה עור אחד והב' דהוסיף פרשת והא"ש בגליון שלמטה מבואר דלפי' הב' לא מהני תפירה לעשות כעור אחד ועיין תוס' שבת (ע"ט) דכתבו רק פי' הב' וקשה דהרי בס"ד דקאמר לימא מסייע לי' כו' על כרחו לא ס"ל כפי' הב' להשלים ע"י שיכתוב בגליון שלמטה והא"ש שהרי באופן זה שבא לכתוב יכול לעשות פתוחה כמו שירצה ומאי קשיא לי' הכא סתומות והכא פתוחות רק עכצ"ל דבס"ד ר"ל דפירושא דברייתא שלוקח שני הפרשיות ומחברם יחד ע"י תפירה וכיון דלפי דעת המסייע בס"ד ודאי ס"ל דתפירה מהני מסתמא גם המדחה אין חולק עליו בזה עכ"ק:

ט

ונ"ל לתרץ דבאמת אף למה שנאמר דתפירה עושה כעור אחד ודאי שהוא רק לענין דיעבד, אבל למצוה ודאי בעינן שיהי' דוקא מעור אחד מתולדתו שיהי' תמה יפה, דע"י תפירה ל"ה כ"כ מהודר כמו מעור אחד ממש ואיכא בזה משום זא"ו שהוא מצוה לכתחילה ולא מיפסל בדיעבד כתוס' סוכה (ד' כ"ט) שהבאתי לעיל, תדע שהרי כן מפורש בס"ת שנקרעה בו יריעה בתוך ג' שיטות דלא יתפור כתב הט"ז ביו"ד סי' ר"פ בשם הנמ"י שהטעם משום דמגניא ובעינן זה אלי ואנוהו עיי"ש, ואע"ג דשם נראה שפסול אפי' בדיעבד ה"ט משום דמגניא ביותר בקרע בתוך ג' שיטות, אבל לחבר שתי פרשיות ע"י תפירה לא מגניא וכשר בדיעבד, רק עכ"פ לכתחילה איכא בזה משום זא"ו, ולפי"ז ניחא שפיר מה שכתבו התוס' פי' הב' ולא ניחא להו בפי' הא' להשלים ע"י תפירה, משום דבאופן זה איכא פסולא לכתחילה וא"כ למסקנת הש"ס דמזוזה אדוכסוסטס לכתחילה א"כ אם עושה מתפילין מזוזה יהי' תרי פסולי לכתחילה דאפי' בדיעבד פסול ולכך הוכרחו התוס' לפי' הב' להשלים ע"י שיכתוב והא"ש בגליון שלמטה, ומעתה ל"ק קו' הב"א מה דבס"ד דאמר לימא מסייע לי' עכס"ל דתפירה עושה עור אחד משום דבס"ד אכתי לא ידע מפירכת הש"ס ושינוי' דבסמוך דמזוזה אדוכסוסטס למצוה א"כ שפיר סגי לי' הפירוש בברייתא לחבר שני הפרשיות ע"י תפירה דאיכא רק חד לכתחילה משום זא"ו ודוק:

ולפי"ז מתורץ שפיר התמי' הנ"ל מה דלא דחי' לסייעתי' דבאמת מזוזה מצוה בפתוחות וטעם דאין מורידין הוא לגבי דיעבד, דז"א כיון דבס"ד הרי הי' מפרש הברייתא דמחבר שני פרשיות שלימות ע"י תפירה א"כ יהי' שוב תרי פסולי לכתחילה, חדא מה שע"י תפירה ל"ה מהודר כ"כ ואיכא משום זא"ו והב' משום דמצוה בפתוחות לכתחילה ולכך הוכרח הש"ס לשנויי דלמא להשלים והיינו לפי' הא' שבתוס' לחבר רק שיטה אחת ע"י תפירה דבאופן זה ליכא עוד פסול דפתוחות רק חדא משום. זא"ו דהוא רק לכתחילה ודוק היטב, זה מה שרציתי לבאר והעליתי בדין תפירה אי עושה חבור עור אחד כי יתכן דלא כמו שרצו האחרונים לומר דתלי' בשני הפי' שבתוס' דלמא להשלים, רק דלשני הפירושים ס"ל להתוס' דתפירה עושה עור אחד ומה שהוכרחו לפי' הב' הוא רק לגבי ס"ת שבלה ותפילין שבלו שלא יהי' עי"ז תרי פסולי לכתחילה כנ"ל:

ומעתה בנידון שאלתינו ברצועה שנקרעה נתחזקה שי' הר"ת דמהני תפירה אפי' בתוך קשר המקיף היכי דעיילי' לתפירה לגאו כיון דלכ"ע תפירה עושה עור אחד א"כ הכ"נ הו"ל קשירה תמה שלימה, רק דבעינן שלא תהי' ניכרת לבר דאל"כ ל"ה תפירה חיבור כש"ס דעירובין הנ"ל דידיע תיפרה הו"ל כפרוסה לכך בעינן הכא דעיילי' לגאו שלא ניכרת התפירה לבר ובפרט לפי' הגה"מ בב"י דעיילי' לתוך המעברתא דליכא צד היכר כלל ודאי מהני אף לכתחילה. ובנ"ד שנקרעה הרצועה ונשאר בה פחות מכשעורה שנסתפק בזה הפמ"ג אי מהני תפירה נראה שיש לסמוך להקל בשעה"ד כיון שלר"ת מותר אפי' בנקרעה לגמרי, ואף שגם בתה"ד שמביא הב"י והט"ז רוצה לצרף שי' הר"ת להתיר עכ"פ ע"י תפירה חוץ לקשר ושוב חזר וכתב שאין להקל מפני שקשה לזה לעייל לגאו בין לפי' הגמי"י בין לפירש"י עיי"ש הנה כ"ז דוקא בנקרע חוץ לקשר אבל בתוך הקשר לענין זה עדיפא דאפשר למיעל לגאו לתוך המעברתא א"כ שפיר יש לצרף שי' הר"ת להתיר בתפירה:

יא

ועוד נראה לומר דהכא בכל אופן מותר ע"י תפירה מבפנים שלא יהי' ניכר לבר משום דאיכא סברא טובה ומתקבלת דבכה"ג שנשאר פחות כשעורה לכ"ע מותר לתפור, דהנה לכאו' נראה דספיקת הפמ"ג בנשאר פחות מכשעורה שיהי' מותר לתפור משום דמחובר במקצת עדיין מקרי קשירה תמה וכדברי השבו"י הנ"ל לגבי פטום של אתרוג המחובר במקצת וראי' מחולין י"א היכא דלייף לית לן בה, אבל י"ל דאין זה ענין לנ"ד דאחר שניתן שיעור לרצועה רוחב כשעורה א"כ נראה דבעינן שיהי' כל שיעור הזה ושלימה וכמו שאם לא יתפור מה שנקרע לא נאמר שכשר בלי תפירה ע"י שמחובר במקצת שיהי' מקרי תמה לגבי כל הרוחב א"כ מה כח יוסף תת לנו התפירה אם נאמר שאין התפירה עושה תמה כעור אחד, ובלאה"כ כתב בשו"ת ב"א או"ח סי' א' לדחות ראיית השבו"י מהא דאמר בחולין היכא דלייף לית לן בה דשאני התם דכשפותחין את הבהמה מצד אחד ומצד השני כל האורך מחובר לגמרי משא"כ באתרוג שפטמתו נפרד במקצת מרוחב האתרוג עיי"ש והכ"נ בנ"ד ברצועה שנפסקה ברוחב אבל נראה דספיקת הפמ"ג הוא מטעם אחר לפי המבואר בש"ע סי' כ"ז סעי' י"א דברצועה רוחב כשעורה הוא רק למצוה ולא לעכב דאם פיחת משיעור זה ואינו מוצא אחרות מניחן כמות שהן א"כ כיון דבדיעבד כשר במחובר במקצת אפי' פחות מכשעורה שוב יש סברא טובה דעכ"פ מהני תפירה להתיר לכתחילה. ולכאו' י"ל דרצועה שנפסקה רוב רחבה גרע מהיכי שלא הי' לה מתחילתה רוחב כשעורה דאמרי' בחולין (קכ"ג) טלית כיון שהתחיל בה לקורעה כיון שנקרע רובה שוב אינה חיבור וטהורה, והכ"נ כיון שנקרע רוב הרצועה הוי כנקרע כולה ובטל חיבורה, אבל כבר העיר כן הט"ז יו"ד סי' רע"ח בס"ת שנקרע רוב התפירה שבין יריעה ליריעה ועדיין מחובר בחמש או שש תפירות המבואר בש"ע שם שכשר, ואמאי הלא זה דומה לטלית שנקרע רובה כו', אבל בנקה"כ כתב דלק"מ דשאני לענין טומאה דבעינן כלי כדמעיקרא וכיון שנקרע רובה לא חשיב כדמעיקרא משא"כ לגבי ס"ת, והכ"נ בנ"ד לגבי רצועות שנקרעו:

ומצאתי בס' מ"פ יו"ד בהשמטות לאורח שכתב וז"ל נראה דלפי"ז הן בש"ר הן בש"י אם לא נפסק לגמרי רק נפחת מכשעורה מותר לתפור אפי' שלא בשעת הדחק דהא אין שיעור זה מעכב בדיעבד כמבואר לעיל סי' כ"ז ובש"ע הרב שם סעי' כ"א וצ"ע עכ"ל. והנה לפלא שלא הביא שכבר נסתפק בדין זה הפמ"ג אבל עכ"פ ברור בכוונת הפמ"ג להקל בזה מפני ששיעור רוחב כשעורה אינו מעכב בדיעבד כנ"ל לכן שוב מה"ד שיועיל תפירה לכתחילה ובודאי שיש להקל בצירוף שי' הר"ת ז"ל ובפרט שעתה אחר המלחמה הוא שעת הדחק כמו שכותב כבודו במכתבו כי מחיר הרצועות עלה עד למעלה ומבואר בש"ע סי' ל"ג דבשעת הדחק יש לסמוך על המתירים כדי שלא יתבטל ממצות תפילין ואף שכתב בט"ז שם דעכ"פ לא יברך עליהם דברכות אינן מעכבות, אבל הנה לכאו' מצינו כן בש"ע או"ח סי' תרמ"ט לגבי אתרוג דבשעת הדחק שאין נמצא כשר כל הפסולין ניטלין ואין מברכין ובכ"ז שי' התוס' והרא"ש הביאם הב"י והב"ח ז"ל דגם מברכין עליהם ובמג"א שם הביא מהרדב"ז שיש מקומות שמברכין וא"כ אולי י"ל כן גם בתפירת הרצועות:

יב

ואם כי בשו"ת חומר בקודש כתב דבר חדש דבשעת היוקר לא חשיב שעת הדחק וראייתו מסוכה (ל"ד) דאמר ואזדא שמואל לטעמי' דאמר שמואל להני דמזבני אסא אשוי וזבוני ואי לא דרישנא לכו כר"ט דאפי' שלשה קטומין וקשה דמאי ראי' דס"ל כר"ט דילמא הוא רק מצד היוקר דהו"ל שעה"ד דמתירין כל הפסולים ועל כרחו דשעת יוקר לא חשיב שעה"ד, אבל בהגהות נכדו שם כתב לפקפק בראי' זו ולענ"ד נראה ראי' דיוקר מקרי שעה"ד דבנדה (ו') אמר כדאי הוא ר"א לסמוך עליו בשעה"ד וכתבו דשעה"ד היינו שהשואל הלך לו והי' טורח גדול לרדוף אחריו הרי דטרחת הגוף מקרי שעה"ד, והנה בפסחים (י') אמר בגופי' אטרחוהו רבנן בממוני' לא אטרחוהו רבנן, א"כ מכיון שהקילו בטרחת הגוף דמקרי שעה"ד מכש"כ דלא אטרחוהו רבנן בממוני' היכא שהיא שעת היוקר שיש להקל משום שעה"ד ויש לעיין במ"ש המהרי"ק הביא הש"ך חו"מ סי' רמ"ג דבטרחא דגופא ליכא משום אמירה לגבוה ולא נעשה נדר בעני עיי"ש הרי דעדיפא טרחא דגופא מממונא ויש ליישב עפי"ד הת"ש סי' א' סק"ג ודוק:

יג

גם בראיית בעל חומר בקודש מסוכה (ל"ד) דאמר שמואל אשוי וזבוני ואי לא דרישנא לכו כר"ט דשעת היוקר לא חשיב שעת הדחק י"ל דשמואל לשיטתו דבב"ק (צ"א) פריך ואין אדם רשאי לחבול בעצמו והתניא נשבע להרע לעצמו כו' אמר שמואל ביושב בתענית והנה תמוה בזה שי' הר"ן שבועות (פ"ג) דלחבול בעצמו לא מקרי מושבע ועומד כיון שאינו מפורש ובלח"מ פ"ג מה' דעות תי' דשמואל יסבור דלחבול בעצמו מפורש משום בל תשחית וכש"כ גופו ולית לי' דיחוי בש"ס שם ודילמא בגדים שאני דפסידא דלא הדרא הוא, לפי"ז שמואל לשיטתו דבל תשחית דגופא עדיף מממונא ה"ה טורח דגופא עדיף דמקרי שעה"ד ולא בממונא משא"כ לדידן ודוק, כן י"ל בדרך הערה:

אך בנ"ד א"צ לכ"ז כיון שיש צד גדול להקל בזה אפי' שלא בשעה"ד מכש"כ דמהני שעת הדחק מפני היוקר להקל ולברך עליהן:

יד

חוץ לענינו הנ"ל נ"ל לתרץ עוד באופן אחר קו' הטה"ק הנ"ל דאיך מסייע הש"ס במנחות (ל"ב) דמזוזה מצוה בסתומות הא י"ל דלעולם מצוה בפתוחות וטעם דאין מורידין הוא לגבי דיעבד כדמשני הש"ס כן לגבי קלף ודוכסוסטס, ונ"ל הנה לכאו' יש להעיר בתי' הש"ס בסמוך דדוכסוסטס למצוה והרי כבר הקשה השאג"א סי' מ"ז בהא דס"ת ותפילין אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין ותיפוק לי' דלא נכתב לשמה לשם מזוזה [ואין לומר דמיירי שבשעת כתיבה ועיבוד התנה שתהי' כתיבה זו לשם ס"ת או תפילין כ"ז שראוי למצותן וכשיבלה תהי' כתיבה למזוזה, דא"כ מאי פריך הש"ס והא מורידין עושין הא בעי שרשוט, ואי מיירי שנכתבו על תנאי לשם מזוזה כשיבלה, א"כ בע"כ שרטט נמי כדי שיהי' ראוי למזוזה] ותירץ דכיון שחלה על הכתיבה קדושה חמורה של ס"ת או תפילין גם קדושה קלה של מזוזה בכלל דיש בכלל מאתים מנה ולא דמי לקדשים דאפי' לשם גבוה מהן פסולין דחשיב שלא לשמן ולא מהני מחשבה דגבוה לשם הקלה, משום דהתם שכבר הקדישן לשם קדשים קלים א"א עוד לקדושת הגבוה לחול על קרבן זה עיי"ש. ובפשיטות יש לתרץ דאע"ג דלא מיירי הכא בהתנה בפירוש גם על קדושת מזוזה כמו שהוכיח מן הסוגי', מ"מ הכא גם בסתמא הוי כהתנה דיש בכלל מאתים מנה והוי זה כעין דאמרינן לב ב"ד מתנה עליהן אע"ג דלא התנו הוי כהתנו בפירוש וכה"ג שכתבו התוס' בעירובין (י"ג) למ"ד דמוחקין לסוטה מן התורה משום דסתמא כתובה, אע"ג דלהתלמד חשיב של"ש, ס"ת עדיפא מלהתלמד שכותב סתם לדעת כן שאם יצטרכו ימחקו ממנה פ' סוטה והכ"נ בתו"מ שכותב לדעת כן שאם יהי' צורך דהיינו כשבלה יהי' למזוזה כיון שראוי לעשות מהם מזוזה למאי דמסיק דהאי תנא ס"ל דגם מזוזה א"צ שרטוט ומעתה קשה דהא תינח אם בלא טעמא דאין מורידין הי' ראוי לכתחילה למזוזה אבל מאחר דמשני דמזוזה אדוכסוסטס למצוה א"כ כיון שאין ראוי לכתחילה למזוזה ממילא הוא גורר אחריו פסול דיעבד משום שלא היתה הכתיבה לשמה לשם מזוזה דעל כרחו לא הי' כותב לדעת כן שיהי' בכלל מאתים מנה גם קדושת מזוזה, כיון שידע הכותב שלא יהי' ראוי עוד למזוזה לכתחילה משום דמזוזה אדוכסוסטס, ודמיון לזה אמרי' בשבועות (י"א) באבודין דלא שכיח לא אמרי' לב ב"ד מתנה עליהן, ובתוס' חולין (כ"ט) כתבו דהיכי דאסור לכתחילה הוי מלתא דלא שכיחא וא"כ הכ"נ כיון שא"ר לכתחילה למזוזה הוי לא שכיחא ול"ש לומר לב הסופר מתנה שיהי' בכלל מאתים מנה וא"כ ממילא הוי הכתיבה שלא לשמה:

אך בט"ג לגיטין בסוף ספרו כתב לתרץ דלא איכפת לן הכא בכתיבה שלא לשם מזוזה אחר דמשני הש"ס דלמא להשלים דהיינו אם חסר שורה אחת במזוזה, א"כ כיון שכל המזוזה נכתבה לשמה שורה האחת בטלה לגבה והוי כנכתבה כלה לשמה:

ולפי"ז מתורץ היטב קו' הטה"ק הנ"ל דהא תינח אחר דמשני הש"ס דלמא להשלים, אבל בס"ד דאמר לימא מסייע לי' דמזוזה מצוה בסתומות שהי' מפרש הברייתא לענין לחבר שני פרשיות שלימות א"כ לא הי' יכול לדחויי דלעולם מזוזה מצוה בפתוחות וטעם דאין מורידין הוא לענין דיעבד דז"א דאם עכ"פ לכתחילה אינו ראוי למזוזה משום פתוחות שוב ממילא גורר אחריו שיהי' פסול גם דיעבד כיון שהיתה הכתיבה של שני פרשיות שלא לשמה של מזוזה כנ"ל ודוק היטב:

טו

בדבר שאלתו על אופן התפירה ברצועה שלא נפסקה רק שנעשה במקום אחד תוך הקשר חלושה מאד אם להניח מטלית ולתפרה לחזק שלא תיפסק:

הנה לכאו' הי' מקום לומר דכיון דכבר נחלש המקום ובאם לא ינתן המטלית העשוי לחזק סופו ליפסק לגמרי ל"ה עוד קשירה תמה, שהרי כזה מצינו בגיטין (כ') דבעי ר' פפא בין שיטה לשיטה בין תיבה לתיבה מאי ופריך ותיפוק לי' דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים וביאר הר"ן ז"ל אע"ג דבאמת היא חתיכה אחת מ"מ כיון דעומד לקצוץ כקצוץ דמי. מבואר דמשום עומד לקצוץ חשיב כשני ספרים. ובזה אמינא לתרץ מה שהקשה בשו"ת ב"א או"ח על הסוברים דתפירה הוי חיבור מסנהדרין (פ"ח) דקאמר אה"כ תפילין נמי אי עביד ארבעה ואייתי אחרינא ואנח גבי' האי לחודא קאי והאי לחודי' קאי ואי עביד חמשה בתי גרוע ועומד הוא, והשתא הרי משכחת לה דאייתי אחרינא ותפר לה דהוא חיבור גמור ועושה עור אחד דלש"ל האי לחודי' קאי ולפי הש"ס דגיטין הנ"ל ניחא שפיר דהרי מבואר דמשום עומד לקצוץ שוב מקרי שנים ושלשה ספרים א"כ הכ"נ כיון דהדין הוא שיהי' רק ארבעה בתים והוי הבית החמש עומד לקצוץ שוב לא נוכל לומר דהתפירה עושה אותה עור אחד, וכה"ג כתבו התוס' חולין (דף ע"ג) דהיכי שעומד לקצוץ שאבר אחד אסור והשאר מותר אמרי' אוכלין כמאן דמפרתי דמי והכ"נ האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי:

ולפי"ז הכ"נ בנ"ד שהרצועה במקום אחד חלושה מאוד ובלא תיקון של תפירה סופו ליפסק י"ל דלא מקרי עוד קשירה תמה, אבל באמת ז"א דהכא אדרבה כיון שמצוה לתקן ועומד לכך שוב ממילא ל"ה עומד ליפסק והוי שפיר קשירה תמה ועיין תוס' סוטה (כ"ה) חילוקים בענין כל העומד ודוק: אך עכ"ז לתפור באופן שיהיו התפירות נראים לבר תוך הקשר המקיף לא נכון משום זא"ו כמו שהבאתי לעיל לענין תפירת ס"ת שנקרעה, בשם הנמ"י ובפרט שזה אפשר בניקל לתפור מבפנים:

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה