חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן י · יג
גם בראיית בעל חומר בקודש מסוכה (ל"ד) דאמר שמואל אשוי וזבוני ואי לא דרישנא לכו כר"ט דשעת היוקר לא חשיב שעת הדחק י"ל דשמואל לשיטתו דבב"ק (צ"א) פריך ואין אדם רשאי לחבול בעצמו והתניא נשבע להרע לעצמו כו' אמר שמואל ביושב בתענית והנה תמוה בזה שי' הר"ן שבועות (פ"ג) דלחבול בעצמו לא מקרי מושבע ועומד כיון שאינו מפורש ובלח"מ פ"ג מה' דעות תי' דשמואל יסבור דלחבול בעצמו מפורש משום בל תשחית וכש"כ גופו ולית לי' דיחוי בש"ס שם ודילמא בגדים שאני דפסידא דלא הדרא הוא, לפי"ז שמואל לשיטתו דבל תשחית דגופא עדיף מממונא ה"ה טורח דגופא עדיף דמקרי שעה"ד ולא בממונא משא"כ לדידן ודוק, כן י"ל בדרך הערה:
אך בנ"ד א"צ לכ"ז כיון שיש צד גדול להקל בזה אפי' שלא בשעה"ד מכש"כ דמהני שעת הדחק מפני היוקר להקל ולברך עליהן: