חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן י · טו
בדבר שאלתו על אופן התפירה ברצועה שלא נפסקה רק שנעשה במקום אחד תוך הקשר חלושה מאד אם להניח מטלית ולתפרה לחזק שלא תיפסק:
הנה לכאו' הי' מקום לומר דכיון דכבר נחלש המקום ובאם לא ינתן המטלית העשוי לחזק סופו ליפסק לגמרי ל"ה עוד קשירה תמה, שהרי כזה מצינו בגיטין (כ') דבעי ר' פפא בין שיטה לשיטה בין תיבה לתיבה מאי ופריך ותיפוק לי' דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים וביאר הר"ן ז"ל אע"ג דבאמת היא חתיכה אחת מ"מ כיון דעומד לקצוץ כקצוץ דמי. מבואר דמשום עומד לקצוץ חשיב כשני ספרים. ובזה אמינא לתרץ מה שהקשה בשו"ת ב"א או"ח על הסוברים דתפירה הוי חיבור מסנהדרין (פ"ח) דקאמר אה"כ תפילין נמי אי עביד ארבעה ואייתי אחרינא ואנח גבי' האי לחודא קאי והאי לחודי' קאי ואי עביד חמשה בתי גרוע ועומד הוא, והשתא הרי משכחת לה דאייתי אחרינא ותפר לה דהוא חיבור גמור ועושה עור אחד דלש"ל האי לחודי' קאי ולפי הש"ס דגיטין הנ"ל ניחא שפיר דהרי מבואר דמשום עומד לקצוץ שוב מקרי שנים ושלשה ספרים א"כ הכ"נ כיון דהדין הוא שיהי' רק ארבעה בתים והוי הבית החמש עומד לקצוץ שוב לא נוכל לומר דהתפירה עושה אותה עור אחד, וכה"ג כתבו התוס' חולין (דף ע"ג) דהיכי שעומד לקצוץ שאבר אחד אסור והשאר מותר אמרי' אוכלין כמאן דמפרתי דמי והכ"נ האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי:
ולפי"ז הכ"נ בנ"ד שהרצועה במקום אחד חלושה מאוד ובלא תיקון של תפירה סופו ליפסק י"ל דלא מקרי עוד קשירה תמה, אבל באמת ז"א דהכא אדרבה כיון שמצוה לתקן ועומד לכך שוב ממילא ל"ה עומד ליפסק והוי שפיר קשירה תמה ועיין תוס' סוטה (כ"ה) חילוקים בענין כל העומד ודוק: אך עכ"ז לתפור באופן שיהיו התפירות נראים לבר תוך הקשר המקיף לא נכון משום זא"ו כמו שהבאתי לעיל לענין תפירת ס"ת שנקרעה, בשם הנמ"י ובפרט שזה אפשר בניקל לתפור מבפנים: