חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן ז · ז
אך יש להעיר עפי"ז בברכות (מ"ז) גבי ר"א ששיחרר עבדו להשלימו לעשרה דמקשה והא הוי מהב"ע דכל המשחרר עבדו עובר בעשה דכ' לעולם בהם תעבודו ולהנ"ל הרי זה מ"ע בשוא"ת מה שאינו עובד בו לעולם ובכה"ג ליכא משום מהב"ע, אך י"ל לפי המבואר בירושלמי שבועות פ"ג ה"ז בנשבע שאוכל ככר זה היום ושרפה או השליכה לים אין תימר מפני שאין בו מעשה הרי יש בו מעשה מבואר דאע"ג דהאיסור הוא מניעת האכילה דהוא שוא"ת מ"מ כיון שנמנע ממנו ע"י מעשה הזריקה לים מקרי מעשה וצ"ע בדברי התוס' שבועות (ד') ד"ה אבל דמבואר מדבריהם דאפי' זרקו לים הוי לשאב"מ והוא נגד הירושלמי והדברים עתיקים וע' הגהות רע"א. ולפי"ז הכא ניחא שפיר דאע"ג דמשום העשה דלעולם בהם תעבודו הוי בשוא"ת מ"מ כיון דמה שנמנע לעבוד בו הוא ע"י מעשה השחרור שוב הוי עבירה בקו"ע, ודוק היטב בכל הדברים כי נחמדים בס"ד, ויש לפלפל עוד בזה עפי"ד הר"ן גיטין בטעם אי' משחרר עבדו משום לא תחנם ועיין מג"א סי' צ' סק"ל ואכמ"ל: