אור ברסלב
חזון נחום סימן ז

חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד

סימן ז

סימן ו

שוכט"ס לכבוד ידידי הרב הה"ג החו"ב בנש"ק כש"ת מו"ה מרדכי דוד הורוויץ נ"י אבד"ק אוליאנאב:

לתשובת מכתבו ע"ד השאלה באיש א' שנודע לו ע"י הסופר שהניח כמה שנים תפילין דר"ת תחת תפילין דרש"י, וסבת הדבר מעת המלחמה ששללו הרוסים את התפילין שלו ונתן לו א' משכניו תפילין שהניחו לו הרוסים והוא איש כפרי לא עלה דעתו לבודקן והניחם עד היום, אם הוא צריך לקבל תשובה על שלא הניח תפילין דרש"י כדין זה כמה:

א

לכאו' מפורש בגמ' יומא (ל"ו) דאר"ע אין עולה בא אלא על עשה ול"ת שנל"ע וכתבו התוס' עשה שבידו לתקן לעשות סוכה ותפילין וכיו"ב ואם עבר יום או יומים עולה מכפרת עליו עכ"ל הרי שצריך כפרה על שעבר ולא הניח תפילין, ובשו"ת מחז"א סי' ה' הביא מזה בנוגע לכעי"ז בא' שמצא שהתפילין שהניח היו פסולין למפרע בחסר ויתיר עיי"ש אבל באמת י"ל דהתם שאני שהרי עולה דמכפרת היא באה על המזיד ואמר בר"ה (י"ז) פושעי ישראל בגופן קרקפתא דלא מנח תפילין ובתוס' שבת (מ"ט.) כתבו דמיירי באותן שעושין מחמת מרד ומבזין המצות ושוחקין ברצועה שבידם ובראשם כדאמר ביומא (ל"ו) פשעים אלו המרדין עכ"ל, א"כ מובן שפיר מה דצריך כפרה על מה שעבר במזיד ובמרד אבל היכי שהי' מפני איזה סבה שלא במרד מה שלא הניח תפילין אפשר שא"צ כפרה כלל מה שעבר על מ"ע בשוא"ת, ועוד מטעם אחר אין ראי' מעולה דהא בזבחים (ז') אמר רבא עולה דורן הוא דאי לא עבד תשובה זבח רשעים תועבה ואי דעביד תשובה תניא דעבר על מ"ע ועשה תשובה לא זז משם עד שמוחלים לו א"כ הרי התם אפי' במזיד ובמרד מה דמייתי עולה הוא רק לדורן ולא לכפרה ממש וא"כ ממילא י"ל דבשלא במרד שעבר בשוא"ת שא"צ שום כפרה:

ב

ובט"א ר"ה (כ"ט) בהגהת רפ"ב העיר לפי"מ דמבואר בנזיר (כ"ג) דא"ל ר"ל לר"י האי רשע קרית לי' נהי דלא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהא קעביד ועיין תוס' פסחים (ק"ז) ד"ה דלמא דמשמע דבעבר על מ"ע בשוא"ת לא נקרא רשע וכ"כ הפר"ח או"ח סי' תרי"ב א"כ בשבועות (י"ב) בהא דשה"מ מכפר על עשה ול"ת דפריך האי עשה ה"ד אי דלא עבד תשובה זבח רשעים תועבה ומאי פריך הא י"ל דמכפר על עשה שעבר בשוא"ת דהיינו שלא קיים מ"ע דליכא בזה משום זבח רשעים תועבה כיון דלא מקרי רשע עכ"ק וכן הק' במנ"ח ס' ו' ומ' שס"ד, ולענ"ד י"ל דל"ק משום דנהי שנאמר לפרש הא דשה"מ מכפר על עשה הכוונה על אותן עשה שהם בשוא"ת מ"מ מדלא חילק הש"ס באותן עשה גופי' ש"מ דמכפר על כל עשה בשוא"ת והרי איתא ביניהם מ"ע דתפילין דעבר עלי' דבזה אפי' בשוא"ת אף שנאמר דבשאר מ"ע ל"מ רשע מ"מ במ"ע דתפילין ודאי מקרי רשע כגמ' דר"ה הנ"ל דאמר פושעי ישראל בגופן קרקפתא דלא מנח תפילין ושאני מ"ע דתפילין משום דאמר במנחות (מ"ד.) כל שאינו מניח תפילין עובר בשמנה עשה ושקולה כנגד כה"ת וכמו"ש בסמ"ג לכך אפי' בשוא"ת מקרי רשע א"כ שפיר מקשה הש"ס בשבועות דאיך מכפר אמזיד בלא שב הא הוי זר"ת ודוק:

ובס' מחז"א שם רוצה להוכיח משום קו' הגרב"פ ומנ"ח הנ"ל דעבר אמ"ע בשוא"ת א"צ כפרה כלל לכך לא יכול הש"ס בשבועות לאוקמי בהכי וכן בזבחים (ז') דמקשה הש"ס לגבי עולה דאי לא שב הוי זר"ת ולא משני בעבר בשוא"ת משום דכה"ג א"צ כפרה כלל, ולהנ"ל אין ראי' משום דלא מצי לשנויי הכי כיון דאכתי תיקשי לגבי מ"ע דתפילין דאיכא משום זר"ת, וי"ל עוד דלכך דקדקו התוס' ביומא (ל"ו) לגבי עולה דמכפרת על עשה כתבו כגון סוכה ותפילין הנה נקטו כן משום גמ' דזבחים דיליף מזה דעולה דורן הוא דאי לא שב זר"ת כו' ע"כ באו לפרש סוכה ותפילין כלומר בכל מצות עשה איירי בין באותן דלא מקרי רשע בשוא"ת כגון סוכה ואותן דמקרי רשע כגון בעבר אמ"ע דתפילין ודוק וא"כ אין ראי' מזה כלל דעבר אמ"ע בשוא"ת לא יהי' צריך כפרה וחידוש אצלי שהג' בעל מחז"א לא הרגיש בזה:

ג

עוד צ"ע בעובדא דס' מחז"א שהניח כמה שנים תפילין פסולים שדן בזה רק משום שעבר במ"ע דשוא"ת דלכאו' איכא בזה גם אביזרא דל"ת למאי דאמר בברכות (י"ד:) כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו והרבה טרחו גדולי האחרונים ז"ל ליישב מנהג חסידים ואנשי מעשה שקוראים ק"ש תיכף כשעומדים ממטתם ומניחים תפילין אחר איזה שעות ועיין בי"צ או"ח סי' י"ז משא"כ בכה"ג שלא הניח תפילין כמה שנים א"כ מה שקרא ק"ש עבר ג"כ על מה שהעיד עדות שקר בעצמו אך בנ"ד שבאמת הניח תפילין דר"ת שגם אנחנו קורין בהן ק"ש בודאי אין בו כ"א משום עבירת מ"ע בשוא"ת:

ד

ובעיקר דברי הרמב"ן והפר"ח הנ"ל דבעבר אמ"ע בשוא"ת לא מקרי רשע הנה בט"א ר"ה (כ"ט) הוכיח נגד זה שהרי ביבמות (כ') ונדה (י"ב) אמר רבא דאפי' באינו מקיים דברי חכמים נקרא רשע וע"כ הק' בהא דנזיר (כ"ג) הנ"ל מאי דפריך ר"ל לר"י האי רשע קרית לי' ולענ"ד יתכן דמודה ר"ל דאפי' במ"ע בשוא"ת מקרי רשע רק דמקשה לר"י לשיטתו בסנהדרין (קי"א) בקרא ופערה פי' לבלי חוק דאר"ל אפי' מי שמשייר חק אחד ור"י אמר לא ניחא למרי' דאמרת הכי אלא אפי' למי שלא למד אלא חוק אחד ע"כ הוא דמקשה לר"י האי רשע קרית לי' כלומר אתה לשיטתך דאפי' לא למד אלא חוק אחד ניצל מדינה של גיהנם בודאי שיצא מכלל הפושעים ואיך קרית לי' פושע במה שלא קיים מ"ע דאכילת פסח ודוק:

ה

אבל ראיתי גם ראיתי כבר בס' שו"ת עין יצחק בהקדמה שתי' לקו' הט"א דהא דיבמות (כ') ונדה (י"ב) רבא לשיטתו בר"פ החולץ דהלכה כר"י לגבי ר"ל והרי ר"י ס"ל באמת בנזיר (כ"ג) דבמ"ע בשוא"ת דמקרי רשע דאם אכל פסח לשם אכילה גסה קרי' עלוי' ופושעים יכשלו בם ותי' בזה קו' הגרב"פ ומנ"ח הנ"ל בזבחים (ז') דאמר רבא עולה דורן הוא דאי לא עביד תשובה זר"ת ולא משני בעבר אמ"ע בשוא"ת משום דרבא לשיטתו ס"ל דאפי' בעבר אדרבנן מקרי רשע ומכש"כ במ"ע אפי' בשוא"ת אבל לדידן שפיר י"ל כדס"ל לר"ל דבמ"ע בשוא"ת לא מקרי רשע וליכא ג"כ בזה משום זר"ת:

ו

ועפ"י הנ"ל דבמ"ע בשוא"ת ל"ה זר"ת יונח לי הא דחולין (קמ"א) דפריך טעמא דכ"ר תשלח הא לאה"כ הו"א לדבר מצוה לא, עשה ול"ת הוא ואין עדול"ת ועשה ומשני לא צריכא דעבר ושקלה לאם דלאו עברי' כו' ובתוס' הק' לפי' הריב"א בפסחים מ"ז גבי אחרישה לא לחייב דחזי לכיסוי דם צפור דאע"ג שאין עשה דוחה לתו"ע מ"מ הלאו נדחה והכא אמר דלאו עברי' ובנוב"ת או"ח סי' קל"ה כתב מבהמ"ח דלא תיקשי על דברי הריב"א דכיון דעכ"פ נשאר האיסור עשה שלא נדחה ממילא לש"ל ג"כ שהעשה ידחה ללאו דהא הוי מהב"ע ותי' דלא אמרי' מהב"ע כ"א באיסור שיש לו תקנה כמו בגזל שיש בו תקנת השבה אבל בהא דפסחים (מ"ז) שכבר חרש והעבירה כבר נגמרה ליכא משום מהב"ע עיי"ש, ומאוד נפלאו לי הדברים דאכתי איך יפרנס קו' בחולין (ק"מ) הנ"ל דהתם בעבר ושקלה דאכתי בעמוד ושלח קאי כמבואר בגמרא ופירש"י שם דאפשר בתקנה א"כ איכא בזה משום מהב"ע ומאי הקשו התוס' לפי' הריב"א אכן להנ"ל דבמ"ע בשוא"ת ליכא משום זר"ת מתורץ משום דנ"ל מלתא חדתא דלפי"ז ליכא ג"כ משום מהב"ע במ"ע בשוא"ת לפי המבואר בראשית חכמה פרק המצות שער ח' שהעתיק לשון הגמ' דסוכה (ל') אמר ר' יוחנן משום מהב"ע שנאמר זבח רשעים תועבה ועיין בשל"ה דרך חיים תוכחת מוסר ד"ה התנאי הי"ז ולפי"ז דהטעם של מהב"ע הוא משום זר"ת א"כ במ"ע בשוא"ת דליכא משום זר"ת ליכא נמי משום מהב"ע וע"כ גם בשלה"ק דעבר ושקלה לאם שהעברה הוא בשוא"ת מה שלא שילח את האם ליכא משום מהב"ע ושפיר אתי' קו' התוס' להריב"א ודוק היטב:

ז

אך יש להעיר עפי"ז בברכות (מ"ז) גבי ר"א ששיחרר עבדו להשלימו לעשרה דמקשה והא הוי מהב"ע דכל המשחרר עבדו עובר בעשה דכ' לעולם בהם תעבודו ולהנ"ל הרי זה מ"ע בשוא"ת מה שאינו עובד בו לעולם ובכה"ג ליכא משום מהב"ע, אך י"ל לפי המבואר בירושלמי שבועות פ"ג ה"ז בנשבע שאוכל ככר זה היום ושרפה או השליכה לים אין תימר מפני שאין בו מעשה הרי יש בו מעשה מבואר דאע"ג דהאיסור הוא מניעת האכילה דהוא שוא"ת מ"מ כיון שנמנע ממנו ע"י מעשה הזריקה לים מקרי מעשה וצ"ע בדברי התוס' שבועות (ד') ד"ה אבל דמבואר מדבריהם דאפי' זרקו לים הוי לשאב"מ והוא נגד הירושלמי והדברים עתיקים וע' הגהות רע"א. ולפי"ז הכא ניחא שפיר דאע"ג דמשום העשה דלעולם בהם תעבודו הוי בשוא"ת מ"מ כיון דמה שנמנע לעבוד בו הוא ע"י מעשה השחרור שוב הוי עבירה בקו"ע, ודוק היטב בכל הדברים כי נחמדים בס"ד, ויש לפלפל עוד בזה עפי"ד הר"ן גיטין בטעם אי' משחרר עבדו משום לא תחנם ועיין מג"א סי' צ' סק"ל ואכמ"ל:

ח

חוזר להנ"ל אי בעבירת מ"ע בשוא"ת אי צריך כפרה נלענ"ד דפשיטא שצריך שהרי במנחות (מ"א) דא"ל ענשיתו אעשה א"ל בזמן דאיכא ריתחא ענשינן הרי מבואר דבעבר אמ"ע בשוא"ת שלא לבש ציצית איכא עונש וממילא שצריך כפרה ועוד יותר מצינו בתוס' מנחות (מ') ד"ה סדין דהתם מציצית מן המובחר קא מקפיד מבואר דאפי' משום מצוה מן המובחר שלא עשה איכא עונש וצריך כפרה ובזה יש להעיר בב"ק (ע"ח:) דבעי רבא הרי עלי עולה והפריש שור ובא אחר וגנב מי מצי פטר נפשי' בכבש א"ד מצי א"ל אנא מצוה מן המובחר בעינן למיעבד ולהנ"ל פשיטא דאמאי לא מצי אמר כן כיון דמבואר דמשום מצוה מן המובחר דלא עביד איכא עונש בעידן ריתחא וצריך כפרה וצ"ע ויש ליישב ואכמ"ל ועיין ר"ה (י"ח) צאו והתענו על מה שהתעניתם הרי אפי' משום דרבנן בשוא"ת מה שהתענו בחנוכה שצריכים כפרה ובזה צ"ע במ"ש הנה"מ סי' רל"ד דבאי' דרבנן בשוגג א"צ כפרה אך ל דאדרבה זה מסייע להנה"מ דמשוה"כ פירש"י צאו והתענו עשו תשובה נראה לכאו' דס"ל שא"צ תענית וכפרה כ"א חזרה בתשובה שזה ודאי שצריך אפי' על איסור דרבנן ובשוא"ת:

ט

מסקנא דמלתא בנ"ד שלא קיים מצות תפילין אם הי' עובר במזיד חלילה כבר הבאתי המפורש בגמ' שנקרא מפושעי ישראל בגופן דודאי שצריך כפרה אף שהיא רק עבירת מ"ע בשוא"ת רק דאמרי' דעבר מ"ע ושב לא זז משם עד שמוחלין לו ועולה שבאה על העשה רק לדורן הוא, אך בנ"ד שלא עבר במזיד ובמרד ואפשר לדונו ג"כ כשוגג ע"י שהוא איש כפרי ולא ידע להבדיל בין תפילין דרש"י לתפילין דר"ת ואמרי' בשבועות (י"ח) ואי בעם הארץ אידי ואידי אכל שני זיתים חלב בהעלם אחד הוא דמבואר דמשום שהוא ע"ה מקרי שוגג, גם י"ל דמקרי טועה בדבר מצוה וכה"ג דסוכה (מ"ה) בעולת העוף שנמצא בין האגפיים וכסבור חטה"ע הוא ואכלה שפטור ועיין טעה"מ מ"ש דבטובד"מ אפי' איסורא לא עביד ואמרי' בגיטין (נ"ד) גברא לכפורי קא מכוין אנן ניקום ונקנסי' ועיין ח"ס או"ח סי' קי"ט לענין אומר מותר דלא קנסו חכמים וע"כ בנ"ד שמתאונן ומתחרט ע"ז שלא קיים מצות תפילין הרי עושה תשובה דבמ"ע לא זז עד שמוחלין לו וגם מתחלה הי' רק כמו שוגג ואמרי' בשילהי מנחות אילימא בשוגג מאי ושב שב ועומד הוא א"כ ממילא א"צ כפרה עוד, אך בכ"ז נכון שיתן איזה סכום לצדקה ונרצה לו לכפר עליו:

תוכן העניינים

חזון נחום

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה