חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן ז · ו
ועפ"י הנ"ל דבמ"ע בשוא"ת ל"ה זר"ת יונח לי הא דחולין (קמ"א) דפריך טעמא דכ"ר תשלח הא לאה"כ הו"א לדבר מצוה לא, עשה ול"ת הוא ואין עדול"ת ועשה ומשני לא צריכא דעבר ושקלה לאם דלאו עברי' כו' ובתוס' הק' לפי' הריב"א בפסחים מ"ז גבי אחרישה לא לחייב דחזי לכיסוי דם צפור דאע"ג שאין עשה דוחה לתו"ע מ"מ הלאו נדחה והכא אמר דלאו עברי' ובנוב"ת או"ח סי' קל"ה כתב מבהמ"ח דלא תיקשי על דברי הריב"א דכיון דעכ"פ נשאר האיסור עשה שלא נדחה ממילא לש"ל ג"כ שהעשה ידחה ללאו דהא הוי מהב"ע ותי' דלא אמרי' מהב"ע כ"א באיסור שיש לו תקנה כמו בגזל שיש בו תקנת השבה אבל בהא דפסחים (מ"ז) שכבר חרש והעבירה כבר נגמרה ליכא משום מהב"ע עיי"ש, ומאוד נפלאו לי הדברים דאכתי איך יפרנס קו' בחולין (ק"מ) הנ"ל דהתם בעבר ושקלה דאכתי בעמוד ושלח קאי כמבואר בגמרא ופירש"י שם דאפשר בתקנה א"כ איכא בזה משום מהב"ע ומאי הקשו התוס' לפי' הריב"א אכן להנ"ל דבמ"ע בשוא"ת ליכא משום זר"ת מתורץ משום דנ"ל מלתא חדתא דלפי"ז ליכא ג"כ משום מהב"ע במ"ע בשוא"ת לפי המבואר בראשית חכמה פרק המצות שער ח' שהעתיק לשון הגמ' דסוכה (ל') אמר ר' יוחנן משום מהב"ע שנאמר זבח רשעים תועבה ועיין בשל"ה דרך חיים תוכחת מוסר ד"ה התנאי הי"ז ולפי"ז דהטעם של מהב"ע הוא משום זר"ת א"כ במ"ע בשוא"ת דליכא משום זר"ת ליכא נמי משום מהב"ע וע"כ גם בשלה"ק דעבר ושקלה לאם שהעברה הוא בשוא"ת מה שלא שילח את האם ליכא משום מהב"ע ושפיר אתי' קו' התוס' להריב"א ודוק היטב: