חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן ד · ו
בדברי הר"ן נדרים (מ"ח) בד"ה ואסורין בדבר של אותה העיר שכתב מפני שיכולין למכרן זט"ה והו"ל כשותפין שאסורין זע"ז דמבואר שיטתו דרק בבהכ"נ של כפרים אסורים הק' בנ"ז דא"כ הו"ל למיפלג בדידה בדבר של אותה העיר דלפעמים מותרין כגון בהכ"נ של כרכים, ונלע"ד מלתא חדתא דבחרמים לבה"ב דאיירי במתני' לא משכחת לה כלל בבהכ"נ של כרכים משום דאמר בערכין (כ"ח) יכול יחרם אדם בנו ובתו עבדו ושפחתו העבריים ושדה מקנתו ת"ל בהמה מה בהמה יש לו רשות למכרה לעולם אף כל שיש לו רשות למכרה כו' מבואר דבדרך דאין יכול למכרו ליכא דין חרמים וא"כ מתורץ כמין חומר קו' הנז' דבבהכ"נ של כרכים כיון שאינו נמכר ליכא בי' דין חרמים כלל והיא הערה יקרה: