חזון נחום· רבי נחום ויידנפלד
סימן ד · ה
ועל דרך זה י"ל בישוב קו' הרמב"ן והר"ן נדרים בשי' הר"מ שדבריו סותרים זא"ז דבגמ' שם אמר רבה מחלוקת בחצר שי"ב כדי חלוקה אבל בא"ב דין חלוקה דברי הכל מותר ומקשה לו רב יוסף והרי בהכ"נ דכשאין בה דין חלוקה דמי ותנן שניהם אסורין אלא א"ר יוסף מחלוקת באין בה דין חלוקה כו' והשתא הר"מ שפוסק כראב"י דבאין בה דין חלוקה מותר ופסק נמי כמתני' דאסורין בבהכ"נ של אותה העיר א"כ מזכה שטרא לבי תרי:
והב"ח ז"ל תי' דראב"י מודה בבהכ"נ דכיון שאפשר לתקן שיקנו חלקם לאחר אסורים עד שיתקנו והא דפריך ר' יוסף הרי בהכ"נ דכשא"ב דין חלוקה דמי ותנן שניהם אסורין לא הוה ס"ל חילוק זה, ובט"ז הק' עליו דמי נתן לנו כח לחלוק על רב יוסף דלא ס"ל לחלק בהכי, ונראה דהנה בגוף סברתו של הב"ח ז"ל דכל שאפשר בתיקון אסור ובאמת כן כתב ברא"ש בפירוש דאם יש בו כדי חלוקה לא סמכינן אברירה, י"ל בהסבר הדבר ע"פ האמור דאע"ג דיש ברירה ל"ה זה מדין ודאי רק מדין רוב דג"כ ל"ה ודאי גמור וע"כ מהאי טעמא דלא אזלינן בתר רוב בדבר שיש לו מתירין הכ"נ לא סמכינן אברירה בכה"ג שיש לו תיקון דהוי דשיל"מ, אך הרי כבר אמרנו דדבר זה אי יש ברירה ל"ה ודאי גמור תלי' בפלוגתא ולר' יהודה במתני' דגיטין (ע"ג) אמרי' יש ברירה מדין ודאי, ולפי"ז מתורץ היטב דרב יוסף שפיר קמקשה אמאי דאמר רבה אבל בחצר שא"ב דין חלוקה דברי הכל מותר והרי בהכ"נ דכשאין בו דין חלוקה ותנן שניהם אסורין והיינו דאפי' אם תאמר לחלק דשאני בהכ"נ כיון שאפשר לתקן הרי כל זה רק למה דאמרינן דיש ברירה ל"ה מדין ודאי י"ל דאסור בדשיל"מ אבל אליבא דר' יהודה דאית לי' ברירה מדין ודאי צריך להיות מותר בבהכ"נ וקשה לדברי רבה דבאין בה דין חלוקה ד"ה מותר ואיך סתם במתני' דשניהם אסורין בדבר של אותה העיר ושם במתני' ר' יהודה אומר אחד כותב לנשיא ואחד כותב להדיוט דהיינו שיש תקנה לאיסור בכה"ג והרי לר' יהודה לשיטתו א"צ תקנה כלל כיון דס"ל יש ברירה מדין ודאי וא"כ כל עיקר קושיתו דרב יוסף הוא ממתני' דאיירי בה ר' יהודה אבל להר"מ בשיטתו ל"ק דאע"ג דפסק כראב"י דבכה"ג יש ברירה מ"מ שפיר פסק ג"כ כמתני' דשניהם אסורין משום דאפי' אי בכה"ג אמרי' יש ברירה מ"מ ל"ה ודאי ואסור בדבר שיש לו תיקון ובמתני' דאסור אפי' לר' יהודה דיש ברירה מדין ודאי משום דהכא כשאמר דבשעה שישתמש הוי שלו הרי הוא תולה בדעת עצמו דבכה"ג ס"ל לר' יהודה בגיטין (כ"ה) ועירובין (ל"ו) דאין ברירה ולית לי' דראב"י] וקושי' דרב יוסף הוא רק לרבה דבאין בו דין חלוקה לדברי הכל יש ברירה ודוק: